תע"ש - יפתח וגבעון

על תע"ש - מתוך: אגרת בן-גוריון לצה"ל 1953
"פחות ידוע המפעל הצנוע, שנעשה בתנאים קשים מאין כמוהם - הייצור הראשוני של נשק יהודי בארץ. מסופקני אם היה ביישוב מפעל גבורה גדול יותר, מפעל הכרוך בסכנת נפשות מתמידה, כמעשה המוצנע והמוסתר של תע"ש, ואיני יודע מה היה גדול ממה: צניעות העושים או גבורתם..." 
 
בשנים 1938 עד 1945 הוקמו ופעלו בקבוצה שני מכונים/מפעלים  של תע"ש ליציקת חלקי אמל"ח (אמצעי לחימה) בתבניות (לשימוש רב-פעמי) ובמכונה ליציקת לחץ.
 
מכון יפתח
הוקם בקבוצת שילר בשנת  1938 בבית הבאר הראשונה (הישנה) ושימש ליציקת מתכות רכות (או צבעוניות): עופרת, ארד, פליז, אלומיניום וזמק. במכון זה יצקו רכיבים לרימוני יד ומאוחר יותר גם מרעומים לפצצות מרגמה 3 אינטש ו- 2 אינטש.
לאסיפה הובאה ההצעה להקים מסגריה - והיה בזה מן האמת, בנימוק שיש צורך בענף נוסף שיבטיח הכנסה שוטפת ובטוחה לאורך כל השנה וגם גבוהה יותר מאשר עבודות חוץ, באשר בשל המאורעות נפגעה ההכנסה מענפי חקלאות מסוימים ומעבודת חוץ, בעיקר בגלל השיבושים בתחבורה.
הקבוצה ככלל ראתה את עצמה כאחראית להפעלת המפעל (כך הוא נקרא בפני החברים מטעמי ביטחון). מתוך כך הקבוצה התחייבה לספק את העובדים שיהיו דרושים לביצוע כל העבודות בכמות, (נושא זה נשאר פתוח למו"מ נוסף) באיכות ובזמן שיקבעו ע"י מוסדות היישוב ואו ההגנה.
  
מכון גבעון
פעל בקבוצה בשנים 1939 - 1945 עסק בייצור/ביציקת גופים לרימוני יד ופצצות מרגמה 3 אינטש ו2- אינטש.
בית היציקה  הוקם בצריף פח בין הלולים בקבוצת שילר.
בסוף שנת 1938 הביא מזכיר החוץ של קבוצת שילר, דוד לכטר-לאור, בפני מזכירות הקבוצה וועדת המשק את ההצעה להקים במשק מפעל תע"ש מחתרתי של ההגנה - בית יציקה. ההצעה הועברה עי"  לוי שקולניק-אשכול, איש המרכז החקלאי וההגנה. למעשה היתה זו הוראה שמשמעותה פקודה ולא בדיוק הצעה.  
נקבע בהסכם שמטעמים חברתיים, כל חברי המשק שיעבדו במפעל - קבועים, זמניים, מקצועיים או בלתי מקצועיים - מעמדם ושכרם יהיו זהים. גובה השכר נקבע על פי ממוצע ההכנסה של החברים בענפי המשק השונים. הקבוצה התחייבה לארח את המנהל וסגנו, לספק להם מגורים ולהקצות את חורשת האקליפטוסים להקמת המפעל - בית היציקה, בצריף פח ובסליק שייחפר מתחתיו.
הסליק היה מבנה תת קרקעי ליד בית היציקה ועל פתחו סגר מבנה בית השימוש עם אסלה מזרחית, על בסיס שסב על ציר לאחר שחרור מספר ברגים.
שער המשק היה נעול בכל שעות היממה במרוצת שנות פעילותם של המכונים במקום. לשומר שישב ליד השער היה ידע מספיק בשפה האנגלית, לעת צרה, אך לא פעם השים עצמו כמי שלא מבין לשון זו, בעיקר כדי להרוויח זמן. לידו היה לחצן לפעמונים שנמצאו בבית היציקה במכון גבעון ובבית הבאר במכון יפתח. בהִשמע צלצול הפעמון היו העובדים עוברים למצב הפעלת תרגולת סליק, שפרושה: מצב חרום שבו יש להסתיר במהירות כל דבר אסור ומחשיד, בסליק התת קרקעי.

פעם הופיעה יחידת חיילים אוסטרלים רכובה על סוסים ופנתה ישר לאזור המכון. חורשת האקליפטוסים שלידו - עצים מוכרים להם ממולדתם - משכה את תשומת הלב והם קשרו בה את סוסיהם, הסתובבו במשק וביקשו לראות את ראש הכפר (המוכתר). במכון חששו שכניסתם לשטח המשק ופנייתם לכיוון המכון היו תוצאה של הלשנה, אך עד מהירה התברר שהחיילים היו חקלאים במולדתם וביקשו לעמוד על טיבו של משק חקלאי שמתנהל כקיבוץ. הם אף שאלו אם יאפשרו להם לעבוד בו בחופשתם הבאה.
 
תהליך היציקה, הקשה גם בתנאים רגילים, היה קשה ומיגע שבעתיים במכון גבעון, שלא הופעלו בו מאווררים (הללו לא הותקנו מטעמי ביטחון בשל רעשם הרב). יומיים לפני תחילת היציקה היו מוקדשים להכנות, ורק ביום השלישי נעשתה היציקה. תחילה יוצרו  גופים לרימוני יד ורימוני מדוכה מדגם די, עם האותיות הבולטות עליהם USA , לאחר מכן החלו ביציקת גופים לרימון היד מהדגם הפולני.
כל עובדי המכון היו סועדים את ארוחותיהם בחדר האוכל של הקבוצה, אך העבודה הקשה והחוסר במצרכים שונים עקב תקופת מלחמת העולם השניה, נתנו את אותותיהם בעובדי המכון, שלא פעם יצאו מארוחה כשאינם שבעים.
 
אט אט פחת חלקם היחסי של חברי הקבוצה בין עובדי המכון. הסיבות שהובאו בפני חברי  קבוצת שילר בבואם להחליט על הקמתו של המכון במקום, הלכו ונעלמו. ניסיונות נוספים לעריכת חיפושים בסביבה שנעשו ע"י הבריטים, הביאו להכרה שהאזור נעשה שרוף ומסוכן לקיומו של מכון התע"ש ושל הקבוצה כאחת. היה חשש שהמכון ייחשף והוחלט להעביר את בית היציקה למקום אחר.
כך תמו יותר משש שנים של פעילות מחתרתית שוחקת בקבוצה.
 
פרקי תעש - 1978
מכון יפתח - מהספר תעש במחתרת
מכון גבעון - מהספר תעש במחתרת
גבעון - מזכרונותיו של פנחס אדלר  
תחילתו של מכון גבעון - צור קורן
גבעון: המצב בארץ 1938 1945 - צור קורן
גבעון: ייצור המרגמות והרימונים - צור קורן
גבעון: בעיות, סודיות וסיום - צור קורן
המפעל - ראיון עם יוסף אינציגר - צור קורן
המפעל - יוסף פדר
ראש בראש - על גבעון ו יפתח
המפעל לרימונים - אילנה אוקו 1986