אף פעם לא עניתי שאני "אומנית" כששאלו אותי מה אני, זה נראה לי גדול ותואר שבאמת צריך לעמול כדי להיות ראוי לו. עכשיו כשאני מתקרבת בצעדי ענק ל – 70, אני בכל זאת יכולה להרשות לעצמי להגיד שלפחות בשתי אומנויות, תיאטרון ושירה תרמתי משהו קטן לעולם. אז את עצמי כותבת אני זוכרת כבר מגיל 10-9 לא הרבה, בלילה "בהתנדבות" . אבל כשצריך לכתוב כתבתי: חיבורים, פזמונים וכו'. זה היה עוד ברומניה עד כי חשדו שאימא שלי כתבה בשבילי, והיא אמרה: "הלוואי וידעתי לכתוב כמוה". |
עליתי לארץ בגיל 11 וכבר בגיל 13 כתבתי פזמונים וכל מיני דברים יפים למדי בעברית. עם שירים "ממש" התחלתי בגיל 16 ומאז, כל מה שכתבתי הודפס בעיתונים. ואחר כך יצאו 3 קבצי שירים, הראשון שבהם, "שירים בלי שם", בהמון מהדורות וכן החיבור בין "שירים בלי שם" לספרי השני, "לאורו החיוור של הרדיו", שיצא 9 שנים אחריו. לפני 9 שנים אספתי שירים שנכתבו אחרי צאת הספרים והוציאו לי ספר קטן בשם "שירים אחרי". בשנת 1979 הוצאתי ספר בישול עם סיפורים מצחיקים ואיורים של מושיק לין בשם "פתחון פה – תבשילים עם נשמה" שהיה אוסף ממדור שהיה לי בשבועון "חותם" ואחר כך ב"דבר". גם ספר זה זכה להצלחה. בתיאטרון השתתפתי בהצגה ב"קאמרי" לפני כ – 45 שנים. קודם למדתי בשני קורסים לתיאטרון. בקבוצה השתתפתי בהרבה הצגות ובמופעי פורים שלנו שהיו משהו מאוד מפואר ומצחיק. זהו, בערך - גם עכשיו אני מתגעגעת לכתוב. |
![]() |
![]() |