אריאנה הרן הכהן - משוררת

אף פעם לא עניתי שאני "אומנית" כששאלו אותי מה אני, זה נראה לי גדול ותואר שבאמת צריך לעמול כדי להיות ראוי לו.

עכשיו כשאני מתקרבת בצעדי ענק ל – 70, אני בכל זאת יכולה להרשות לעצמי להגיד שלפחות בשתי אומנויות, תיאטרון ושירה תרמתי משהו קטן לעולם.

אז את עצמי כותבת אני זוכרת כבר מגיל 10-9 לא הרבה, בלילה "בהתנדבות" .

אבל כשצריך לכתוב כתבתי: חיבורים, פזמונים וכו'.

זה היה עוד ברומניה עד כי חשדו שאימא שלי כתבה בשבילי,

והיא אמרה: "הלוואי וידעתי לכתוב כמוה".

עליתי לארץ בגיל 11 וכבר בגיל 13 כתבתי פזמונים וכל מיני דברים יפים למדי בעברית.

עם שירים "ממש" התחלתי בגיל 16 ומאז, כל מה שכתבתי הודפס בעיתונים. ואחר כך יצאו 3 קבצי שירים, הראשון שבהם, "שירים בלי שם", בהמון מהדורות וכן החיבור בין "שירים בלי שם" לספרי השני, "לאורו החיוור של הרדיו", שיצא 9 שנים אחריו. לפני 9 שנים אספתי שירים שנכתבו אחרי צאת הספרים והוציאו לי ספר קטן בשם "שירים אחרי".

בשנת 1979 הוצאתי ספר בישול עם סיפורים מצחיקים ואיורים של מושיק לין בשם "פתחון פה – תבשילים עם נשמה" שהיה אוסף ממדור שהיה לי בשבועון "חותם" ואחר כך ב"דבר". גם ספר זה זכה להצלחה.

בתיאטרון השתתפתי בהצגה ב"קאמרי" לפני כ – 45 שנים. קודם למדתי בשני קורסים לתיאטרון.

בקבוצה השתתפתי בהרבה הצגות ובמופעי פורים שלנו שהיו משהו מאוד מפואר ומצחיק.

זהו, בערך - גם עכשיו אני מתגעגעת לכתוב.