Rapoo- It solutions & Corporate template

08-9372824

צור קשר

mazkirut@shiller.co.il

שלח דוא"ל

עלים 14.03.1941
"עם נטיעת הבננות. בימים אלה, כאשר ליבנו כואב על המצב בענף המטעים העיקרי שלנו: הפרדס, שנשתתקו בו קולות המקטפה הקוטפת את הפרי למשלוח, וקול הפטישים המכינים תיבות, עלה דשא בתעלת ההשקייה, בהן דרכו חברים בנושאם על שכמם את תנובת הפרי, בימים אלה יש בנטיעת הבננות משום טפח של נחמה. לא חדלנו לנטוע ותפילה בלב: שגם לפרדס תחזור שירת העבודה והבננות יתפתחו במשקנו לענף גדול שבו יעבדו הרבה חברים, ולמקור חדש לפרנסתנו.
 
בשנת 1928 הוחלט על נטיעת בננות במשק. כנראה שבתקופה זו לא ידעו היטב את אורחות מזג האוויר באזורינו, והאם הוא מתאים לגידול בננות. ידוע שבננות סובלות מאד מקור, ואחת לכמה שנים מתרחשת באזור קרה אשר פוגעת קשות בבננות. כמו כן לא ערכו בדיקות קרקע ראויות ולא ידעו איזה קרקע מתאימה לבננות, אולם החליטו לנטוע בננות ונטעו למרות הכל.
נטיעה ראשונה היתה של 5 ד`, בהמשך הגדילו את השטח הנטוע ל- 11 דונם סה"כ.

ניסיון זה של נטיעת בננות נסתיים בכישלון חרוץ של הענף, דבר שגרר השבתה של 10 שנים, עד שנת 1938, שנה שבה הוחלט להקים/לשחזר את ענף הבננות.
 
 
אברהם שטייניג- בננצ`יק גאה.
הודפס על גלויה תחת הכותרת: האושר בעבודה 
 
 
          
אדי גטריידה בבננות -1952
מחצית היובל - חג ה-25
 
ענף הבננות במשק שילם הרבה דמי לימוד, כיון שלא היה ממי ללמוד איך לגדל את הבננות באזור שלנו. היו אמנם עוד מספר משקים באזור שגידלו בננות, אולם כולם ירדו מגידול זה, ורק קבוצת שילר נשארה.
עם חידוש הענף בשנת 1938 היה קשר הדוק עם תחנת הניסיונות ברחובות אשר עזרה לצוות הבננות בנושא המקצועי של הגידול. הסתבר לאנשי הבננות שארבעה נושאים חשובים לגידול בננות: אקלים, קרקע, דישון והשקייה.
מכיון שבנושא אקלים לא יכלו לעשות דבר, למעט תפילה כל סוף שבוע אל ריבונו של עולם שייתן מזג אוויר טוב לבננות, בנושאים האחרים, יחד עם תחנת הניסיונות והתורה שבע"פ של המשק (בגידול בננות)  הצליחו להגיע להישגים.
הסתבר שזבל אורגני כימי או ירוק, הינו חשוב מאד לגידול בננות, לפיכך עשו הכל לקבל את הזבל האורגני מהרפת המקומית, ולקנות זבל. כך קנו בשנים הראשונות מערבים באזור ירושלים זבל צאן וגמלים, כאשר את זבל הצאן היו חייבים לפורר בתחילה לפני פיזורו.
כמו כן התברר שצריך להגן על שטחי הבננות עם שוברי רוח. שוברי הרוח הראשונים היו הבננות הערביות, צמח בננה גבוה יותר, עם פרח קטן ושמן. שוברי הרוח השתנו במשך השנים והיו עשויים מצמח עשב הפיל, צמח הדומה בצורתו לקנה מצוי. לאחר מכן הסתבר שלא צריך בכלל שוברי רוח לאור ההתפתחות בשיטות התמיכה.
בשנות ה- 40 מגדלי הבננות נסעו להשתלמויות בארץ, כדי ללמוד איך לגדל בננות וללמוד מניסיונם של אחרים. היו סיורים באזור עמק הירדן וביריחו.
 
ענף הבננות הינו ענף עתיר עבודה: עישוב, דילול, תמיכה, סימון, זיבול, קטיף, אריזה, וכו`.
במשך כל השנים עמד הענף מול בעיות כוח אדם. אם בתחילה עבדו בענף רק חברים, במשך השנים מנה הצוות חברים + בני נוער, אח"כ חברים + שכירים, אחר כך חברים + מתנדבים ומתנדבות, כאשר לכל אורך השנים עוזרים הילדים בעבודות השונות.
ענף הבננות במשק לא שקט על השמרים ומשנה לשנה גדל שטחו:
 5 דונם בשנת  1928
20 דונם בשנת 1938
55 דונם בשנת 1946
225 דונם בשנת 1954
260 דונם בשנת 1956
275 דונם בשנת 1958
300 דונם בשנת 1959
הגידול בשטחי הבננות מראה מצד אחד את הרווחיות של הענף ומצד שני (כנראה) את כוחו של מרכז הענף אשר יכול היה לדרוש את הגדלת השטח ולעמוד אחרי ההתחייבות לעבד אותו כראוי.
 
 
הזחל הראשון - כאן בחלקת בננות. ממראות מחצית היובל - חג ה-25. סוכות, תשי"ג - 1952 
 
    
 
תעלת השקיה בבננות 
 
אנשי צוות הבננות לדורותיהם היו פתוחים לחידושים: בשנת 1944 ניסו בפעם הראשונה לבצע הבחלת בננות, זאת כדי להגיע ביתר קלות אל השוק ברחובות. לניסיון הבחלה זה לא היה המשך עד אמצע שנות השמונים של המאה שעברה.
גם בנושא ההשקייה היו שינויים במשך השנים. אם בשנים הראשונות הישקו את הבננות בגומות, עברו לאחר מספר שנים להשקות בעזרת ממטרות גבוהות (פיתוח של אברהם שטיניג) ובראשית שנות השבעים עברו להשקייה עם טפטפות, שיטה אשר הביאה לשינוי בגישת ההשקייה - נתינת מים בכמויות ידועות ורצויות, ודישון דרך המים.
בשנים הראשונות ננטע במשק הזן הארצי בשם קבנדיש, צמח נמוך יחסית, עם אשכול בינוני. בשנות ה- 50 הביאו לארץ מאוסטרליה את הזן ויליאמס אשר היה גדול יותר, גם האשכול יותר גדול. בשנות ה- 70 הביאו למשק את הזן הארצי החדש בשם זיו - צמח בגודל בינוני עם אשכול גדול, דבר אשר העלה את תנובת השטח, הבננה נותנת פרי כבר בשנה הראשונה.
בשנת 1971 שנת הכפור הגדול, הוחלט לצמצם את שטח מטע הבננות מ225 דונם ל 150 דונם. בשנת 1978 משתרע המטע על פני 195 דונם.
 
במשך השנים השתנתה שיטת כיסוי האשכול. אם בשנים הראשונות כיסו את האשכול (להגנה מפני נזקי מזג האוויר) עם שקי יוטה, אשר אחרי השימוש היו מאחסנים אותם במחסן שהיה באחריותו של אבא אורנשטיין. הרי לאחר הרבה שנים עברו לכיסוי האשכול בשקי נילון במספר צבעים, בעיקר צבע כחול וכסף.
 
החל מסוף שנות השישים עבר ענף הבננות מהפיכה גדולה. עברו משיטת ריסוס עשבים בשמן שרוף לריסוס עשבים עם קוטלי עשבים כימיים, שינו את מרווחי השורות, כדי שיוכלו כל כמה שורות להיכנס עם עגלה וטרקטור, כדי להקל על עבודת הקטיף. צופפו את מספר השתילים בשורה, כך שהשיגו יותר שתילים לדונם, גם זאת כדי להעלות את היבול. שונתה שיטת תמיכת הבננות מתמיכה בעזרת סנדות, לתמיכה וקשירה בעזרת כבלים (בשנת 1981). שיטת הקטיף וההובלה בשטח שונתה ועברו להובלה בעזרת עגלות מיוחדות, אשר האשכולות ע"ג עגלות אלו, עברו ישירות אל המשאית (שנת 1982).
ענף הבננות היה הענף היחידי שגם גידל את הפרי וקטף אותו וגם מיין וארז אותו, דבר שהעלה את מס` ימי העבודה לטון, אך נתן יתרון תגובה. בשנים הראשונות ארזו את הבננות בסככה בין השיבר לסצומות, לאחר מכן נבנתה ליד בית הקרור הישן ורפת העגלות הישנה סככת אריזה לבננות. סככה זו שימשה את ענף הבננות עד שנת 1985. בשנה זו, לאחר ויכוחים גדולים בין אנשי הבננות לבין אנשי הנוי והבינוי הועברה הסככה אל בית הקרור בשטח, ושם ארזו את הבננות בסיוע מערך אריזה חדשני, הפרי שווק בעיקר לרחובות.
בכל שנה  ננטעה חלקת בננות חדשה (ובד"כ נעקרה חלקה אחרת), כאשר הנטיעה התקיימה בסוף מרץ תחילת אפריל. נטיעת הבננות שהיתה עבודת הפרך האחרונה שלנו נהפכה במשך השנים לפרוייקט לאומי/קיבוצי שנתי. כל גברי המשק גויסו לנושא, חלק מנשות המשק סייעו, אח"כ המתנדבות. גויסו טרקטורים, עגלות, מעדרים וכו`. ביום אחד הוצאו השתילים מחלקה אחת וננטעו בחלקה החדשה.
בארוחת הבוקר קיבלו הנוטעים ארוחת מלכים: שמנת + גבינה צהובה (שלא היה לכולם). בסיום הנטיעה היתה נערכת מסיבה/סעודה גדולה, עם נאומים חוצבי להבות של מרכזי הענף לדורותיהם.
 
 
 
 
חלקת בננות - ברד כבד 1996 
 
 
בשנת 1984 החלו לנטוע שתילי תרבית שיוצרו תחילה בראש הנקרה ואח"כ במשתלת גינוסר. שיטה זו לא הצריכה הרבה עבודה. הנטיעה היתה הרבה יותר קלה, ולאחר שהתגברו על הקשיים ולמדו איך לגדל את השתילים, עברו לנטיעה של אך ורק שתילי תרבית, דבר אשר מצד אחד הקדים את היבול של החלקה, אבל מצד שני הביא קץ לגיוסים הנרחבים לנטיעת בננות - שהיו אירוע חברתי.
כל השנים עמד הענף מתחת לזכוכית מגדלת. האם הוא ענף רווחי כלכלית או לא, פגיעות מזג האוויר, מחיר המים, הקיצוץ המכסות המים, מחיר הדשן, עלות כוח אדם וכו`. כל אלה העיקו עליו מאד, אך הוא המשיך להתקיים אולי בגלל שגעונו של מרכז הענף יחזקאל אילן.
אולם, מה שכנראה חיסל סופית את הענף נוסך לסיבות הנ"ל, היה יציאתם מהענף של כל החברים המקצועיים וחוסר אפשרות להמשיך בקיום הענף ללא כוחות אלו. חשוב לציין שחרף כל המשברים שעברו על הענף שאויב מספר 1 שלו הוא הכפור - הענף תמיד הרוויח.
בשנים הראשונות העסיקו בבננות פועלים ערבים ושכירים, הענף עד לחיסולו היה בנוי על צוות של חברים אשר נעזרו במתנדבים.
 
את הבננות ריכזו במשך השנים: מוטל רוזנפלד, אברהם שטייניג, אדי גטרידה, יחזקאל אילן, גבי מוטל, שרגא רוזנבאום, יאפ הוחנדייק.
שנים עבדו בענף, אליעזר מילר, אריה צ`ילגו, אלי רייפן, דוד אדרי.
 
ענף הבננות הפסיק להתקיים בשנת 1999.
 
על הבננות עם אדי גטריידה - 2003
 
מכופף הבננות - עפר רימון 1991
 

shiller abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות