דפי הנצחה

דף הנצחה לקרשפין חיים ז"ל
(29/07/1926 - 27/02/2013) ( - )

קבוצה: נוער ה` 1943-1944

שנת עלייה: 1943

מורה: אסתר קרמיש

מדריך: אפרים קמרון

עבדתי ב: גן ירק, משתלה, בית קרור, שילטקס.

נולדתי כבן זקונים, אחרי ארבע בנות, למשפחה מושרשת ביהדותה ונוטה לציונות - למרות האינדוקטרינציה הרשמית של הרפובליקה התורכית שקמה באותו העשור.

בגיל 3 התחלתי ללמוד בבית ספר שכונתי - בלתי לגלי בו כל בוקר הבנים התפללו שחרית, עד "קריאת שמע". אח"כ למדנו בעזרת מורות מנוסות, צרפתית, קריאה, כתיבה ודקדוק, חשבון וגם קריאה ב"לשון הקודש".

בשנת 1933 נרשמתי לבית הספר הממשלתי ולאחר בחינה התקבלתי לכיתה ב`. בשלב זה התחלתי להשתתף בבית הכנסת בשכונתי בלימודי תפילות, למרות האיסור הממשלתי.

תמיד משכו אותנו כילדים הרומנסות ב"לדינו" שהושרו בבתינו על אודות הגעגועים לציון על משפחות המחזיקות בהסתר בביתם סמלים ציוניים האסורים על פי החוק.

היה לנו שכן שהסתיר בעליית הגג דגל "ציוני"... או ילד, עמנואל, שלמד איתנו בהיותנו בני ארבע בבית הספר ונעלם פתאום מעינינו. כעבור זמן, התברר לנו שהוא עלה עם משפחתו לארץ ישראל. מאז, במפגשי חברים מאותה התקופה, שאלתנו הראשונה תמיד היתה: - מה לדעתך עושה כרגע עמנואל?

מתוך "אנו עולים" (לקראת שנת הח"ן לעליית נוער ה` לקבוצה)

...ליל יום ב`, ה-15.11.43 עבר עלי ללא שינה מרב התרגשות ודאגה. הלילה שנכספתי לו כמעט שנתיים, הוא האחרון שמבלה אני עם משפחתי באיסטנבול, עיר הולדתי ומגורי עד אז. הדאגה נבעה מחשש שמא לבסוף אירדם מעייפות ואאחר את הרכבת, או חלילה ברגע האחרון נתבשר ע"י השלטונות ששוב נסגר מעבר הגבול לסוריה, תופעה שכיחה בחודשים האחרונים...

...כמה דקות לפני התזוזה, הושלמו טקסי הפרידה : נשיקות, חיבוקים, בכיות, הבטחות וההורים ירדו מהקרון. למרות הרוגע שהופגן כלפי חוץ, הלב עמד להישבר מעצם המחשבה שהנך משאיר מאחור הורים קשישים, בני משפחה וידידים, בעיצומה של מלחמה איומה מסביבנו, שאינך יודע מה יילד יום, איך ייגמר הגהנום הזה ומתי. האם תזכה לראותם באחד הימים?

מבט אחרון אחרי ההורים המתרחקים, עד שנעלמים בין הקהל.

...הרכבת החלה לזוז...המסע שחלמתי עליו, הסתכנתי והקרבתי למענו, החל להתממש. אמנם הוא יארך כחמישה ימים בסך הכל, אך יש בו הרבה מכשולים, מלכודות והפתעות עד שנזכה לדרוך על אדמת ארץ ישראל.

בקרון שלנו ישובים קרובים זה לזה כמה קבוצות בנות, 3-5 נערים שעם חלק מהם ערכנו היכרות חטופה לפני כמה ימים בתנאי קונספירציה בבית של אחד הנערים מהחבורה הזאת, אך אנו מנועים מלהראות סימן כלשהו לקשר בינינו. כל אחד מסוגר בתוך עצמו...

...כאשר עלינו לאוטובוס כתום הביקורת בעבר השני של הגבול, היתה לנו הרגשת רוממות מעצם החוויה שסוף סוף זכינו לעשות את צעדינו הראשונים על אדמת ארץ ישראל.

הבודדים שהיו חברי תנועה בתורכיה, פרצנו בשיר את הפרק בתהילים "בשוב ה` את שיבת ציון, היינו כחולמים", שיר שביטא את הכמיהה לציון ולכן נשמע בפינו כמעט כהמנון...

...בשעת ארוחת הערב ירדנו לחדר האוכל בליווי מדריכנו אפרים קמרון. הכניסה לאולם היתה מרשימה. משלושת הצדדים היו חלונות גבוהים ומנורות החשמל שדלקו לעומת אור העששית בחדרנו, הפיצו שמחה למקום. כל שולחנות העץ הגדולים עם ספסלי העץ משני צדדיו, היו ערוכים עם ארבע צלחות פח מכל צד וביניהן סלסלת לחם, קעריות בגדלים שונים עם דברי מאכל כלליים שהיו חופשיים בכמות אכילתם כמו מרגרינה, ריבה, זיתים, סלטים עונתיים או לחילופין דג מלוח. עוד קערה גדולה מפח בעלת שם ותפקיד מיוחד "כלבויניק", שבו הוכנסו כל השאריות מצלחתו של האוכל. בעגלה שעברה בין השולחנות, המגיש חילק לפי בקשת הסועד אחד ממבחר המנות המוקצבות, ביצה או גבינה וכו` בארוחת בוקר וערב, ואילו בצהריים חולקו תבשילי בשר או צמחוני, בנוסף למרק, דייסות, ירקות מבושלים ורטבים שהיו מונחים בכלים על השולחנות. הסדר היה מרשים, האווירה משפחתית וההרגשה ביתית להפליא.

כמה חודשים לאחר הערב הראשון שלי בחדר האוכל, כאשר העברית היתה יותר מובנת ושגורה בפי, נודע לי מפי אפריים, שלקראת ארוחת הערב הראשונה של קבוצת החלוץ של הנוער, הוא ביקש מעובדי המטבח להכין איזה תבשיל חלבי חם, היות שבמשך למעלה משבוע לא אכלו ארוחה חמה של ממש...

פרטים נוספים עלי ועל תקופתי כאן בקישורים הבאים

קישורים אישיים:

עובדים בגן ירק

"חלוץ ועובד אדמה" - מנחם

חיים נפטר אחרי תקופה בבית הדר, מוקף במשפחתו.

יהי זכרו ברוך