הבית הראשון בקיבוץ, נקרא הבית הגדול, בית הביטחון וגם הבית הורוד.
בנייתו של בית הביטחון החלה ב - 1929 והוא נחנך ב- 15.5.1930.
בניין זה הינו בן שתי קומות ועשרה חדרים עם מרפסת ומעקה, הוא יועד לריכוז תושבי היישוב במקרה של התקפה (למטה במרתפו היה מחסן נשק ולמעלה על הגג נקודת תצפית על הסביבה ועמדת ירי). עם השלמתו שוכנו בבית הגדול כל הילדים ותשעה חברים מבוגרים.
במשך השנים שכנו בו כמה מוסדות כמו המזכירות, מטבח וחדרי אוכל ילדים, גרו בו משפחות וקבוצות ילדים.
הבית התחלק לכמה אזורים:
החדרים למעלה בהם התגוררו ילדים וחברים. החדר הגדול היה חדר אוכל ילדים.
המרתף שהיה גם מטבח ילדים, תקופה מסויימת גרה בו סבתא רייפן. שם גם עמד סיר מים ענק שחומם על ידי עצים ושימש לקילוח הילדים.
בזמן מלחמת השחרור נכלאו במרתף לשבוע ימים רב החובל והמפקד של אונית האצ"ל אלטלנה, עליהם שמרה כיתת פלמ"ח. בלילה היו מטיילים עם רב החובל אחרי שדאגו היטב לכלוא את הילדים בחדריהם למעלה.
המגדל הוא הגג הפתוח הגבוה ביותר, ממנו עסקו באיתות בזמן המאורעות ומלחמת השחרור. איתות סמופור ביום בעזרת דגלים והליוגרף ואיתות לילה בעזרת פנסים, אז היו יושבים שם הילדים בתורנות, בן ובת מאירים את השטח בסיבובים בעזרת פרוג`קטור, מחפשים איתות מישובי הסביבה או תנועה במשק.
שם היתה עמדה בה הוצב מקלע R.K.M נגד מטוסים, אברהם קמל וראובן גולדהירש היו המקלענים. על עמדה זו ירה פעם מטוס מצרי. [עמדה נוספת היתה מעל מעלות בית התרבות]
על גג בית הביטחון והמגדל תלו דגלים ביום העצמאות והציבו חנוכיה בחנוכה.
הגג הגדול עליו צוירו עיגולים כחול לבן - סימן למטוסים.
מספרים שבמאורעות 1929 שמו על גג הבנין הנבנה צינורות גדולים - שנראו לערביי זרנוגה כקני תותחים.
על הגג היו הילדים ישנים בימות הקיץ החמים והוא שימש גם למסיבות מיוחדות באוויר הפתוח.
שנים רבות שימש הבית כמכבסה ומחסן בגדים עד שנסגרו, המרתף כחדר וידאו ובקומה העליונה מחסנים.
משנת 2012 הבית מארח את כלבו שילר ואת קפה רונה.
