יובל לעליית גורדוניה - 1979

עלים 1979
 
חלוציה ומגשימיה של תנועת הגורדוניה בחול, החלו להגיע למשק החל מינואר 1934. תחילה הגיעה קבוצה גדולה אשר מנתה 11 חלוצים. יחזקאל אילן ויוכקה דקס נימנו על קבוצה זו.
כצעירים, הביאו עימם משב רוח  מרענן. ראשוני המקום היו מבוגרים מהם ב- 15 שנה. הם השתלבו מיד בחיי העבודה ונשאו בעול הציבורי. בשנים שלאחר מכן נשלחו חברים בודדים נוספים עי התנועה בחול לחיזוק הקבוצות הקיימות.
היו אלה שנים קשות ליישוב בארץ ששיווע לעליה גדולה, ואילו הרשיונות - הסרטיפיקטים, ניתנו במשורה. כדי להגדיל את מס` החלוצים, מצאו טריק. הפכו כל סרטיפיקט  לזוגי, עי נישואים פיקטיביים. כל בעלי הסרטיפיקטים הגיעו נשואים לבני זוג שלרוב לא הכירום. (יחזקאל אילן היה נשוי ליוכקה דקס). פה ברבנות התגרשו בתהליך קצר.
על חברי גורדוניה הנמצאים איתנו בקבוצה היום נימנים:
יונה ודניאל גורן
רחל וראובן גולדהירש
יוכקה ויצחק דקס
אריה וחנה ברקן
מלכה הוכברג
יחזקאל אילן
קלרה קמל
שושנה ויינגרטן
 
לפתע פתאם - גורדוניה.  עמוד שהושאל מתוך עלון קב` חולדה
אין זה סוד, שתנועה שאינה קיימת כבר מזמן באופן פורמלי - אין באפשרותה להוכיח... שהיא קיימת. מידי פעם מזכירים אותה, ולא תמיד כמחמאה - אך בדרך כלל קשה במצב כזה להחזיק את הראש מעל המים ולצעוק : אני קיים !
עצרת היובל - 50 שנה לעליית גורדוניה לארץ שימשה הזדמנות יפה לזקוף את הקומה ולהוכיח לכל שאמנם גורדוניה עצמאית איננה עוד, אך האנשים שבנוה, עלו בשמה ארצה, הקימו קבוצות וחיזקו את כל הקבוצות הותיקות, יסדו תנועת נוער בארץ, הביאו את הסוציאליזם ההומאניסטי לתודעת היישוב שהיה שטוף שמאלנות - המשיכו את מורשת הפועל הצעיר, את התייחסותו הריאליסטית לבעיות העם והארץ, את סלידתו מדוגמות ותורות שאין להם שום אחיזה במציאות הישראלית, את הפרימאט הציוני מעל לכל אפשרות אחרת (את הסוציאליזם יכולים לבנות גם הגויים, את הציונות - היהודים בלבד. (לפי אימרתו המפורסמת של פנחס לבון).
אנשים אלה - חיים וקיימים ונושאים איתם בכל מקום הימצאותם את מורשת גורדוניה את ערכיה, השקפותיה החינוכיים, הציבוריים והחברתיים. ואכן:
הגורדוניזם חי וקיים !
רבים, רבים בארץ הזאת שנלחמו בנו, בהשקפת עולמנו, לאט לאט אימצו לעצמם את עיקריה בשקט ובעקביות, לפחות מאז מלחמת ששת הימים.
 
המפגש ההמוני של ה- 2 באוקטובר בחולדה היה ביטוי בולט של אחוות אחים לדעה, הזדהות מחודשת של דרכנו - וכמובן הרבה הרבה נוסטלגיה בריאה וטבעית. ההתרגשות העצומה ששטפה את הציבור הגדול הזה, עם תום המופע המוצלח - איננה ביטוי של נימוס סתמי, אלא שמחת אמת שפרצה מלב כולם ולהבעת התודה לחולדה ולמארגני הכנס הזה - לא היה גבול.