עלים 04.06.1967
מאמרו של ג`ון קמחי בג`רוזלם פוסט פתח במילים: פעם, לפני הרבה מאד זמן, לפני שבועיים בערך... - כזו היא הרגשתנו ובלי ספק עוד יותר, הרגשתכם.
היום מלאו בדיוק 20 יום מאז הלכו הראשונים וכמו נצח נראית התקופה הזאת בעינינו. קשים ביותר היו הימים הראשונים - כל בוקר חדש התבשרנו - הלילה לקחו גם את זה ואת זה ואת זה... וכך עד שבעצם לא נשאר את מי לקחת, ואז ירד מעט המתח, הורגלנו לסדרים החדשים, התרגלנו למחסור החמור בגברים בין הגילים 18-50 והמשכנו לחיות, אפילו לספר בדיחות, אולי אף נעשינו נחמדים יותר זה אל זה, ומבינים יותר איש את רעהו...
כל הכבוד לזקנים שלנו - כמו חיילים ותיקים ולמודי ניסיון לקחו את העניינים לידיים, כמה מבעלי החולצות הלבנות המירו אותן בכחול דהוי ויצאו לענפיהם משכבר הימים, איצ`לה (יצחק דקס) בפרדס, אפרים קמרון נחלץ לעזרת הבחורות בחדר האוכל לכמה ימים, ואילו אהובה (לאור) ואראלה נעשו ממש למומחיות לענייני כותנה. שטיינינג ירד לנגב, שושנה (ויינגרטן) ודוד (בן יהודה) מילאו את מחסנינו אוכל ואנו די מסודרים.
שמעון (אילן) הפך לכעין כל-בו, גם באבוקדו, גם חופר תעלות במחפר, גם עובד עם קבוצות ילדים הנשלחות אלינו - מזל ששלחנו אותו לעבוד בחטיבה. גם קורט (זיכל) הראה שרפתן נשאר תמיד רפתן ולאחר כמה בעיטות שספג מהפרות הלא-כל-כך-ידידותיות, חזר לענף בו בילה כל-כך הרבה שנים. גם דור המיני שלנו לא מבייש את הפירמה, שני בנים עובדים ברפת וגם הבנות נעשו חקלאיות טובות.
אנו ממשיכים לראות סרטים, כל יום ג` כמו שעון וגם בלילות שבת איננו חסרים אותם, הבחורות ממשיכות להתעמל כדי לשמור למענכם על הפיגורה, גם הקוסמטיקאית באה ומוסיפה על הטיפול הרגיל גם פרשנות פוליטית ישר ממקורות עיתון לאישה.
מאורע משמח שחגגנו ברוב פאר והדר היה הכנסתו לבריתו של אברהם אבינו של רן, הבן הז`לוב של יעל ויוסי (4,300 קג נטו). היתה נוכחות מלאה של כל הציבור והוא מוסר לכם ד"ש.
חשבתי לכתוב לכם רק מכתב מפורט יותר והנה הולך לצאת לי עלון ממש, מה שלא עושים הנדנודים לכתוב במשך כל השנה, עושה המצב המיוחד - הפעם כתבו בלי בעיות.
עיניכם הרואות שגם לילדינו יש השראה ואם תמצאו שם מישהו שילחין את שיריהם - אני חושבת שהם לא פחות טובים מזה של אורי זהר - תביאו תרומה חשובה להרמת המורל.
הבה נקווה כולנו לנס, נקווה שכל זה יעבור ונזכור תקופה זו כתקופה קשה, אך גם תקופה שעשתה את האנשים טובים יותר ובזים לקטנות.
כִתבו גם אתם לעלון - רק בלי סודות צבאיים -
אנו אוהבים אתכם מאוד ומצפים לבואכם, לפחות לחופשה.
שלכם,
אריאנה.
נ.ב. אנו מבשלים את אותן הכמויות כתמיד ובכל זאת הכל נגמר - מה אתם אומרים על זה?
