בית ביננשטוק - ענת עפר

1998 מתוך עבודה על בית הכנסת - קורס אדריכלות אי משנת 1948
 
בנייתו של מרכז תרבות
א. הרעיון
הרעיון להקמתם של בתי תרבות בישובי העובדים - כעין דוגמא וסמל למקדשי מעט של אבותינו בארצות הגולה, כתב א. ר. מאיר בסוף שנות השלושים, לא הפסיק מלהטריד אותנו, ומדי פעם הופיעה המחשבה לגשת לביצועו. החברים ראו בספריה ומקום לשמיעת מוסיקה, כאחד הדברים החשובים והמרכזיים בחיי הקבוצה, ולצורך זה נדרש להקים מרכז לחיי הרוח והבידור של הקבוצה. יהיה בו מקום לקרוא עיתון יומי, בספריה יהיו ספרים מקצועיים לחקלאות, אנציקלופדיות וספרות פדגוגית, שמן הרצוי שכל הורה יעסוק בה במידת האפשר (מאייר). בנוסף יהיה צורך בספרית ילדים, וחדר ספרית בית ספר, שניתן יהיה לעשות בו את שיעורי הבית במקום, ויהיו בו הספרים הדרושים ללימודים.
למרות שחלק מהחברים עדיין גרו בצריפי עץ, ראו בהקמת פרויקט זה דבר חשוב ומרכזי בחיי הקבוצה, שיקדים בניית חדרי מגורים לחברים.
 
ב. הביצוע
כמה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם ה- 2, החליטו חברי הקבוצה לגשת לביצוע פרויקט בית התרבות. הוחלט להקים לצורך זה ועד ציבורי, שיעזור בגיוס כספים למימוש הפרויקט. תחילתה של המלחמה עיכבה את הביצוע למספר שנים, אך בטו בשבט 1942 התקיים טקס הנחת אבן הפינה לבית ביננשטוק בקבוצת שילר. האדריכל היה אוריאל שילר, (אין כל קשר בינו לשלמה שילר, שעל שמו נקראת הקבוצה), שהיה גם ידיד ותיק של הקבוצה. על פי תוכניתו ובהדרכתו הוקם בית התרבות. את לבני הבניין עשו במקום, ובמשך שנה וחצי עמלו קשה לסיים את הבנייה. בשמחת תורה 1943, 15 שנה לעליה על הקרקע של הקבוצה, ועשרים שנה למותו של ביננשטוק, נחנך בית התרבות על שמו במקום בטקס חגיגי.
המבנה כלל ספריה, חדר קריאה, חדר מוסיקה, מועדון וחדר עיון לילדים, ומחוץ לבניין היה אמפיתאטרון ובמה. בנו של ביננשטוק שלח מברק מאנגליה, לכבוד האירוע החגיגי. תוכניות להמשך הפיתוח היו רבות וגדולות, אך הכל נדחה עד לאחר  מלחמת העולם ה- 2.
במשך השנים שונה רק במעט ייעודם של החדרים בבית ביננשטוק: הספרייה גדלה, וחדרי הקריאה והמוסיקה הפכו לחלק ממנה. כמו כן הקדישו פינת זיכרון לכל החברים שהלכו לעולמם.
 המראה החיצוני הקדמי של הבניין לא השתנה, חוץ מהורדת הפרגולה שהוקמה מעל הבמה.
 
ג. אולם התרבות
ב- 1958 התקיימה הפתיחה החגיגית של אולם הקולנוע והמופעים בקבוצת שילר, העומד ליד בית ביננשטוק. באולם היו כ- 300 מקומות ישיבה; הכיסאות היו מברזל, עם מושב ומשענת מעץ. האולם שימש את החברים כ- 30 שנה לכל פעילות תרבותית, קונצרט, מופע תיאטרון ומסיבה.
הארכיטקט היה אוריאל שילר, ששילב אלמנטים של המבנה הקיים בתכנונו של האולם החדש, כמו העמודים המרובעים במרפסת הכניסה, צורת הטיח וצבעו החיצוני של הבניין.
 
דר` מאיר יעקוב (מאקס) ביננשטוק היה מורה בתקופה לפני מלחמת העולם ה- 1, וגר בחלק המזרחי של גליציה. תקופה קצרה היה חלק זה תחת שלטון אוקראינה, והוצא לו עי השלטונות לשמש כשר למיעוט היהודי, ולהקים עבורם רשת בתי ספר יהודיים. כאשר כבשו הפולנים את גליציה חזרה, ראו בביננשטוק בוגד, והוא נענש קשות במאסר. אחרי שחרורו עבר ללבוב, שם קיבל לידיו את ניהול רשת בתי הספר הלאומיים של התנועה הציונית, תפקיד שהוא מילא עד יום מותו, ב- 1923.