08-9372824
צור קשר
mazkirut@shiller.co.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
היום אנחנו משתמשים בצנרת פלסטיק קלה ושימושית, אבל בהיסטוריה של החקלאות עברנו עידנים של השקייה בדרכים ואופנים שונים. וכך גם בקבוצת שילר.
בתחילה ההשקיה היתה בהצפה, תעלות פתוחות הובילו את המים בפרדס, לכל עץ היתה גומה שנקראה צלחת והמשקה היה ממלא את הגומה ועובר לגומה הבאה. עוד זכורות לי הקריאות שהדהדו למרחק קילומטרים של התימנים שעבדו בפרדסי לוינסון: "ציון תסגור את המים". הקריאה כוונה לזה שהיה על ידי הבריכה בראש הגבעה.
אח"כ הגיע עידן חדש - השקיה קליפורנית. בכל הפרדסים יצקו תעלות בטון והן הובילו את המים מחלקה לחלקה. כשתם עידן זה, אי שם בשנות ה - 40, פרקו את תעלות הבטון והחומר שימש לסלילת מדרכות ורחבות בכל חלקי הקבוצה.
במקום תעלות הגיעו צינורות ברזל כבדים על רגליים. ההשקיה היתה בסביבונים - ממטרות שהסתובבו והשמיעו שריקה מיוחדת. בקבוצה כבר היתה באר חשמלית מודרנית, אך בכל הסביבה, בפרדסי הערבים, עבדו מנועי דיזל שהשמיעו תקתוק מיוחד ובלילה כל הסביבה תקתקה לקול מנועי הפרדסים. רק עם קום המדינה והמלווה האמריקאי הגיעו צינורות אלומיניום קלים שהקלו מאוד על ההשקייה.
פרשה מיוחדת וכנראה ייחודית לאזור הדרום היו הסקינרים, המצאה של אחד טיינר, שנבנו בגבעת ברנר בבית החרושת "מטר". הסקינר סובב קו שלם של השקייה. המנגנון היה מסובך מאוד עם שסתומים ושרשראות ונראה כמו מנוע של טיל בין יבשתי. בעיקר השתמשו בהם בהשקיית המספוא, אספסת ותלתן.