אגרת לריבון עולם - 1947

ביום 20 שנה ליצירה
האזינו השמיים ואדברה ואל תשמע הארץ אמרי פי, פן ילעגו לי חברים ואולי גם אשתי. יאמרו כרגיל, לעת זקנה הוא דופק על דלתי השמיים. לכן רק ביני, אחד הראשונים ובינך ריבון עולם. הרי לפניך גלוי וידוע הכל, ובודאי ידוע לך, כי אנו הראשונים בימי בראשית, כוונתנו היתה לצאת בהתחרות אתך, ליצור גן עדן תחתון עלי אדמות. גן עדן מודרני ומתקדם יותר, ורק מתוך צניעות בחרנו בשם קבוצה.
את שתי הקללות אשר בהם קללת את הזוג הראשון בגן עדן שלך, קדשנו והפכנו אותן לברכה. הקללה בזעם אפיך תאכל לחם לפרינציפ קדוש היתה לנו. לפי הזעה שניגרה מאפו של אדם בעבודתו, מדדנו אם לקבלו לתוכנו או לאו. הקללה השניה, בעצב תלדו בנים גם אותה קידשנו בחיינו בשם עליה פנימית.
 
ואתה הצופה ממרום, שטוחה לפניך יצירתנו בת ה-20 על כל צדדיה, אשר עליה גאוותנו.
ולא זו בלבד, סדרי בראשית החברותיים שנתת לעולם, נראו לנו כמתיישנים ועבר זמנם. אנו קבענו בגן העדן שלנו: אין מלאכים טובים ואין מלאכים רעים, ובכלל אין מלאכים. יש סתם בני אדם וכולם טובים באשר אין מעמדות, לא עשירים ולא עניים, לא חזקים ולא חלשים, כולם שווים. אמרנו וקבענו, אנו מעבירים את הקנאה מעולמנו, באשר אין דבר פרטי, הכל שייך להכל. פשוט, שלי שלך ושלך שלי, אין כסף פרטי, כספי כספך, כספך כספי. ילדיך ילדי וילדי ילדיך. אשתך אשתי ואשתי אשתך, סליחה, אין אישה ובעל, יש חבר וחברה. הילדים אין קוראים ויודעים אמא ואבא, רק אדי ואישה.
 
ואלו הן תולדות הקבוצה, חזון בראשית, נמשל לתמונה נהדרת אשר צויירה ע"י גדולי האומנים בדור הראשון. עבר זמן של דור שלם והתמונה צבעה דהה ויש צורך לתקנה ולחדשה. לדאבוננו, בדורנו אין אומנים גדולים בני שם, בעלי שאר רוח ועוז לעבודה קדושה זאת. לכן שטוחה לפניך בקשתי, הפח רוח ועוז בעצמות בני דורנו היבשות של אמני דורנו בקרוב בימנו פן חלילה נעבור מן העולם.
 
שלך כ.א