בשנת 1956 הוחלט להקים/לבנות את האסם במשק. היו מספר סיבות להחלטה זו: הסיבה המרכזית היתה שלא יתכן שבמשק חקלאי בארץ ישראל לא יעמוד, במרכזו של היישוב, הסמל הפאלי האולטימטיבי המציין אותו, וזה האסם.
סיבות נוספות לבניה היו הצורך במקום לאחסון גרעיני התבואה אשר נקצרו משטחי הפלחה הגדולים שהיו למשק בנגב, הצורך בתחנת ביניים לגרעינים משטחי הפלחה אל התחנה הסופית, תפעול טוב יותר של מכון התערובת (ללול ולרפת) שהיה צמוד לאסם ממערב וניזון ממנו.
האסם נבנה בשנת 1957 ולקח כמה חודשים לבנות אותו. ניקנו כל המכונות הדרושות לתפעולו כמו: אליווטור, סיקורים משוכללים המאפשרים את מילויו, אוורור הגרעינים, ניפוי דרך המזרה, שקילה אוטומטית ועישון - כל זה ללא עבודת כפיים.
בתקופת בנית האסם היה אדי גטריידה מרכז משק. האחראי לתכנון היה שמחה ממרחביה שעבד עם מהנדס מבוגר יוצא רוסיה, שבתכנון שלו חסך הרבה ברזל. התוצאות ידועות.
את המכונות סיפקו מסגרות מרחביה וקיסלוק מעפולה, שמחה ממרחביה ראה בצורת האסם הזו חידוש לעומת האסמים העגולים. עם גמר הבניה חיברנו את מחסן התערובת ע"י צינור שירד מהאסם וכך נפסקה סחיבת השקים. בתקופה הזו היו לשילר שדות בנגב ובכל ערב הגיעה המשאית עמוסה בגרעינים, כך שבלילה פרקנו את המשאית כדי שתוכל לצאת למחרת בבוקר לנגב.
בונים את האסם - 1957 | ה"סקניה" באסם - פורקים את גרעיני החיטה |
לאחר תקופה, התברר שתוכניות הבניה לקו בחסר - סדקים החלו להיווצר בקירות, המהנדס כבר נפטר ולא היה למי לבוא בטענות. בוצעה פעילות של חיזוק האסם בארבעה כיוונים עם לוחות ברזל גדולים בחוץ, וברגי פלדה גדולים שתומכים את כל קירות הבנין.
האסם תפקד הרבה שנים כממגורת גרעינים, כתחנת ביניים ואספקה של גרעינים למכון התערובת, וכאחסון תערובת ללול ולרפת.
האסם היה אסם בעייתי מבחינת תפעול, כאשר את הגרעינים היו פורקים לא בשפיכה עם הייבר, אלא דרך חורים שנבנו במיוחד ברצפת המשאית.
עלים 13.03.1959
"התיקונים שהיו דרושים באסם כדי שהמים לא יחדרו למכונות ולבור האמצעי בוצעו השבוע בעבודה עצמית של עובדי האסם. יש לקוות שיותר לא יכנסו מים למעליות ויסתמו אותן. כמו כן קבלנו השבוע את מגרסת הפטישים החדשה מתוצרת מרחביה ובכך הולך ומתממש רעיון המחסן המרכזי לתערובות. כדאי היה רק שכל הגורמים שבהם תלוי ביצוע הדבר יפעלו במהירות, כי כל יום שמגרסה זו עומדת בטֵלה וגורסים בפרמל - עולה לנו בהון תועפות."
עם צמצום שטחי הפלחה בנגב וירידת כמות הגרעינים שהובאה למשק, הקמת ממגורות ענק בארץ לקליטת גרעינים והקמת מכוני תערובת אזוריים - לא היה כבר צורך באסם בתפקודו המקורי, והעבודה בו נפסקה.
את האסם ניהלו במשך שנים בצורה הטובה ביותר אמי גטריידה ואחר כך אברהם שטייניג.
שנים תפקד האסם כתחנת תקשורת לשידורי הטלוויזיה. בראשו היתה מוצבת אנטנה גדולה שהיתה אמורה לקלוט את השידורים מירדן, בעיקר משחקי כדורגל. אולם מה שקלטו היה בעיקר שלג ( הרגשנו כמו בשוייץ).
למי שטיפסו את כל המדרגות עד ראש האסם חיכתה הפתעה שובת לב: נוף מרהיב לכל הכיוונים.
כיום נעולות המדרגות מטעמי בטיחות.
זמן מה שימש חדר המכונות בתחתית המבנה כסנדלריה, אחר כך שימש כסטודיו לקרמיקה של צופיה גטריידה, אשר המשיכה את מסורת המשפחה בניהול המקום.
אל הסטודיו הצטרף בשנת 2002 גם מחסן הנוי. בעבר היו תכנונים להעברת המזכירות אל האסם, דבר שלא יצא אל הפועל.
בשנת 2013 שופצה קומת הקרקע והיא מארחת סטודיו של האדריכלית איריס שמיר.
בנוסף לכל זאת אומץ האסם גם כתחנת קינון והטלה של תנשמות.
