המפעל - יוסף פדר

חלק מתוך עדותו בכתב למען ארכיון ההגנה
פיענחה : ולך עליזה
 
 ב 1939 אני קיבלתי את בית היציקה בקבוצת שילר. כשהגעתי מצאתי בית יציקה מסודר כבר עם אנשים שהיו קצת מסודרים והיות שזה עוד היה חדש, היו בכל זאת צריכים להכניס אי אלו סידורים ולהדריך אותם בצורה ממשית. כלפי בתי יציקות אחרים זה היה די מודרני. שלוש פעמים בשבוע היינו עושים שלוש מאות תבניות, כשכל תבנית הכילה שמונה יחידות והיו עושים את התבניות יום אחד, משאירים אותן למחרת בבוקר. למחרת בבוקר היינו יוצקים אותן באותו היום, מפרקים ועושים את הסליק. הסליק היה בחצר. הסליק היה כיסוי של בית שימוש ערבי, אשר היה נפתח בפנים עם כמה ברגים. היו מסובבים אותו. עי שחרור הברגים הוא היה מסתובב על ציר והפתח היה נפתח. בית היציקה היה מוסווה מאחורי הלול. אז היו תמיד בעיות עם הרופא הוטרינרי. מנהל הלול היה אז מאז של המקום. זה היה הנס דנקוורט. הרופא היה שואל תמיד את הנס למה התרנגולות כל כך שחורות. הוא היה מספר לו כל מיני מעשיות עד שהיהודי הזה, שהיה כנראה יהודי טוב, הפסיק לשאול על הבעיות האלה. בדרך כלל נמנענו מלקבל חברים חדשים, אבל אם היינו צריכים לקבל חבר חדש למקום, למשק, הוא היה צריך לעבור את הביקורת שלנו ואת כל הפרוצדורה. בתוך זה היו כל מיני בעיות במקום. אני עבדתי שם עם כל חברי המשק. עם התחלת עונה, כשהיו צריכים להתחיל עבודה חדשה, הם היו מתחילים לעשות בעיות - לא נתנו אנשים. היה מקרה אחד שהם לא רצו לתת בכלל אנשים. הבאנו את לוי אשכול, בהיותו אז חבר דגניה, הוא היה מטעם חבר הקבוצות והיתה לו השפעה עליהם. הוא בא והתחיל לצעוק. הוא אמר להם  שבצל וצנוניות יעשו משקים אחרים והם חייבים לעשות את הפצצות ואת העבודה שמטילים עליהם. היה ריב גדול ובסוף נענו לו. המדובר בקבוצת שילר. בדרך כלל המשק לא ידע מה נעשה שם, קראו לזה המפעל. אף אחד לא היה נכנס לשם חוץ מהחברים שעבדו שם. כשהיו הולכים לארוחת הבוקר, היו מחליפים את הבגדים לבגדים נקיים. אותו דבר בצהריים. הם ידעו שזה מפעל, אבל איזה סוג של מפעל, מה עושים שם, אף אחד לא ידע. כמובן שכל דבר היה בכיסוי וכל מה שהיה יוצא, היה יוצא בכיסוי. לדוגמא: כשהיינו שולחים סחורה, היינו שולחים בבקבוקי בירה. אז היתה תקופה של בירה סקוטית בפחיות. או בעונה שהיה קש, בעונת הקציר, היינו שולחים בחבילות קש. מקבוצת שילר זה היה הולך ללבקוביץ, למכון א`, אליו הגיעה כל הסחורה הגולמית. המובילים היו מגבעת ברנר, בחור שקראו לו ארנסט, בחור גרמני שנהרג בתחילת 1948. היו גם מובילים מיוחדים. בלילה היו פותחים את הסליק, ומעמיסים אוטו שהיה יוצא לפנות בוקר, או בליווי אליהו סחרוב שהיה נוסע מלפנים ורואה אם הדרך פנויה. היה פעם מקרה שבבית דג`ן עצרו את המכונית ובדיוק זה היה מכוסה אז עם בקבוקי בירה. השוטר הערבי התחיל לפשפש וראה שהקפיצים יותר מדי עמוסים והתחיל לבדוק עד שלאנגלי נמאס וזרקו לו כמה קופסאות בירה ובזה נגמרה התקרית הזאת. זה היה ב- 5.00, 5.30 בבוקר. היו עוד כל מיני תקריות. היה לנו מקרה שעבדה אללנו קבוצת פלמח. זה היה בתקופה שהגיעו אנשי אנדרס והגיעו למשקים גם כמה חיילים שערקו מאנדרס ובמקרה היה שם אחד שהלך לקולנוע ברחובות ובדיוק השוטר הצבאי שלהם הכיר אותו. הבחור התחיל לרוץ למשק. זה היה במוצאי שבת. הוא הגיע למשק לפניהם, סגרו את שער המשק ולא נתנו להם להיכנס. עשינו מיד סליק, שברתי את כל התבניות, ארזנו מה שיכולנו להציל. ירדנו לסליק. היה ניקוי מוחלט. בבוקר עשינו מהר כל מיני תבניות אחרות שהיו עומדות ככיסוי לבית היציקה. היתה אז החלטה להתנגד בכוח. העברנו נשק למקום, על כל מקרה שתהיה פריצה רצינית. למזלנו לא קרה שום דבר והכל חזר למקומו בשלום. כמובן שהתנהל שם איזשהו משא ומתן. היתה התערבות מצד המשטרה המקומית ועם כל מיני קשרים, זה עבר בשלום. זה ארך איזה 4 - 5 ימים, ובאותו שבוע לא עבדנו בכלל.