דפי הנצחה

קבוצה: בעשור הראשון

שנת עלייה: 1935

 

מלכה פולישוק נולדה בכפר קטן, הבת השלישית במשפחה. התייתמה מאביה כשהיתה בת 5.

המשפחה חזרה בתקופה זו לקופיצינצה לגור ליד הסבא.

הפרנסה נפלה על האם, היתה לה חנות דגים. כיוון שליהודים רבים בעיירה היתה חנות דגים, המצב הכלכלי היה קשה.

שני אחיה הצעירים נשלחו ע"י הקהילה לבית יתומים בברלין, אחד מהם פישל, קבור סמוך למלכה.

מלכה למדה בבית ספר כללי בעיירה, ולאחר הלימודים היתה הולכת לבית ספר יהודי, שם רכשה את הלשון העברית ושפה עשירה. בגיל הנעורים התחילה ללכת לפעילות תנועת "גורדוניה". הציונות, הפעילות בתנועה מאד משכו אותה, היתה מדריכה וגם נתמנתה לרכז את הסניף המקומי של גורדוניה.

בשנת 1935 עלתה לארץ לקבוצת שילר.

 

בשנת 1944 נישאה מלכה לזאב, והקימה משפחה, נולדו שתי הבנות תמר ופנינה.

זאב נפטר באוקטובר 1961 ומלכה נשארה עם שתי הבנות הצעירות.

במשך שנות חייה בקבוצה, עבדה מלכה בכל מקום אליו נדרשה: בענפי החקלאות, במיוחד במכוורת, במפעל הסודי לייצור רימונים בשנות הארבעים, בבתי ילדים, במטבח, ובשנים האחרונות גילתה כשרון אמנותי בריקמה בבית המלאכה המוגן. כמו כן נבחרה לועדות שונות והיתה חברת מזכירות שלוש פעמים.

 

העבודה היתה אצל מלכה ערך כמעט מקודש. עד יומה האחרון דיברה על כך שאולי עוד תחזור לעבוד ולרקום.

היה למלכה כושר ביטוי בשפה העברית כאילו היתה זו שפת אם. בנסיבות אחרות, קרוב לוודאי היתה מורה לספרות. הדברים שכתבה לרגל אירועים שונים הינם בבחינת פנינה ספרותית.

גם בערוב ימיה, אף פעם לא השתעממה כי תמיד היתה שקועה בקריאה או בריקמה.

 

"במלאות 25 שנה לעליית ראשוני "גורדוניה" לקבוצת שילר, ברצוני לדלות מנבכי העבר אי אלו זיכרונות וחוויות על מה שהתרחש אז ברחוב היהודי בעיירות גליציה, בנשוב רוח החלוציות והעליה. כ- 30 שנה עברו מאז נטשו חניכי "גורדוניה" הראשונים בית הורים חם, מסורת, דת, ו"מולדת", ועלו ארצה לבנות חייהם מחדש, להניח יסודות חדשים לבניין, ליצירת חלומות ושאיפות על הריסות העבר ומסורת שכה טיפחו אלפי שנים היוו את הגורם המלכד את פזורי ישראל בתפוצות.

היתה זו מעין בגידה בכל היקר. מהפכה זעירה אך קשה ומרה בין כתלי כל בית ובית.

כאגדה יצלצלו היום הדברים באזני ילדינו אם נבוא לספר על המלחמה והתלאות בהם התנסינו הן ברחוב והן בבית על כל יציאה למחנה קיץ או להכשרה.

לא בית אחד ראה עצמו כשכול, בעזוב בן או בת ללא נטילת רשות הורים כדי לצאת להכשרה או לעלות ארצה. הכשרת הלבבות לרעיון בניין הארץ והקבוצה, קשה היתה וממושכת.

שומם ואפור היה הרחוב היהודי בימים ההם ללא תכלית ותוחלת, ללא כל אחיזה ממשית בחיים. כיהודים מנושלים היינו ללא מקצוע, דחקו רגלינו מכל תחומי הפרנסה. עבודה גופנית עדיין לחרפה נחשבה. ההבדלים במעמד החברתי היו רבים וחמורים, והלבבות קשוחים ואטומים.

ג ו ר ד ו נ י ה ויחד איתה כל תנועות הנוער הציוניות, הפיחה זיק חיים חדש בקרב הנוער. הציבה מטרה ממשית וגואלת, הפכה את עבודת הכפיים והעבודה החקלאית לעיקר ולעיקרון,

(דת העבודה של א.ד. גורדון). הנוער החל שוחר עבודה גופנית, התנועה החלה מארגנת בשורותיה את כל שכבות הנוער כדי למזגן למחנה אחד שווה זכויות, ולהכשירו לחיי שיתוף.

ראשוני גורדוניה זכו להקים קבוצות עצמאיות, לחדש מעשה בראשית. זכות זאת נשללה מאיתנו, היה עלינו לעמוד בפרץ, ולהוות קבוצות מילואים לקיימות. כבר בגולה הועידו את קב` גורדוניה ד`, כמילואים לקבוצת שילר.

 

לא זכיתי להגיע עם הקבוצה הראשונה. יחידה הגעתי. הימים ימי מאורעות, עבודה קשה, מחסור, ונוסף לכל הגעגועים.

געגועים על מה שנטשנו מרצון וללא שוב. חבלי קליטה קשים. רבו החיכוכים עם ה"ותיקים", עדיין לא נוצר הווי החיים המשותף הממזג איש לרעהו ולמקום. אך היה רצון כביר להתגבר על הכל ועל עצמנו. ואכן התגברנו.

לאט לאט השתרשנו בארץ, מי בקבוצה ומי מחוצה לה. הקימונו משפחות, וכבר למעלה ממחצית חיינו עברה עלינו במקום. שרדו רק זיכרונות, זיכרונות יקרים מן העבר....

 

חיינו בארץ היו עשירים עד כה מכל הבחינות. זכינו לתקופת-חיים שתיחרט לנצח בקורות עמנו.

זכינו להיות בין מקימי מולדת לנו ולילדינו, שותפים לבניין הארץ והמדינה, שותפים בקליטת השרידים לאחר השואה, שותפים בזעיר אנפין בכל המפעל העצום הזה, ועוד רבה הדרך לפנינו.

אינני באה להסיק מסקנות אישיות מחיי הקבוצה או לסכמם. עוד רחוקה הדרך, העתיד עוד לפנינו. אין הגשמת אידיאלים ורעיונות יכולים לבוא על סיפוקם במאת האחוזים, תמיד חייב להשאר משהו אליו נישא את ליבנו.

עוד משימות נכונו לנו".

 

א` שבט תשס"א

 

קישורים אישיים:

 

 

 רקמה, תעסוקה מוגנת