דפי הנצחה

קבוצה: בעשור הראשון

שנת עלייה: 1926

 

הנס גדל בעיירה בלב גרמניה. אחרי לימודים במסחר ועבודה קצרה בבנק, הצטרף לתנועה הציונית "בלאו וייס" - "כחול לבן". במשך שנים אחדות קיבל הכשרה חקלאית יסודית אצל איכרים גרמניים וגם עבד בחוות עופות גדולה בטורינגיה.

בגיל 22 התחתן עם לילי, ויחד הם עלו לארץ בשנת 1926.

בארץ גרו בתחילה בתל אביב, ולאחר מכן עברו לרחובות, והצטרפו לראשוני הקבוצה. הנס המשיך לעבוד אצל איכר שקנה לו חמור קטן, עליו רכב לעבודה כל בוקר.

ענף הלול של שנות הארבעים החמישים והשישים בקבוצה נשען על כתפיו. הנס היה לולן מקצועי, והענף זכה להצלחה בימיו. היה זה אחד הענפים המרכזיים בקבוצה, הצוות מנה כ- 8 עובדים.

כשמחלה תקפה את הלול וסיבות נוספות, ובהתאם להצעתו, נפלה החלטה לחסל את הלול. בתקופה זו, שאמורה היתה לחולל משבר בחייו, הוכיח את גדולתו.

הנס נקלט בעבודה בבית הקרור ואחר כך במפעל.

בשנותיה הראשונות של הקבוצה מילא הנס תפקידים ציבוריים רבים. שנים ארוכות היה מפקד המקום ופעיל בהגנה. במאורעות 1936 היה טרוד ימים ולילות בענייני ביטחון אחרי יום עבודה ארוך וקשה בלול.

רב תהפוכות הוא האדם. כפות המאזניים בחייו יורדות ועולות חליפות, אך אצל הנס הן היו מאוזנות. תמיד ידע לשמור על שיווי משקל מבורך, לא ירד לקיצוניות, אך ידע גם לאמר לזולתו את האמת בפניו וגם אם קשה ומרה היתה, אך ללא תרעומת ורוגז, כי מתוך כוונה טובה ועצה נבונה נאמרה. מי שרכש בהנס ידיד, ידיד אמת רכש.

הנס חי בקרב משפחת הקבוצה, כשם שחי בקרב משפחתו הענפה בתאום ובנחת. ידידים רבים, קרובים ורחוקים רכש.

הנס היה האדם ששמר על מירב הקשרים עם האנשים הרבים במשך השנים בקבוצה. גישתו הלבבית והישירה, כל ישותו שפעה אמון ורעות, יצרה קשר עם כל אלה שנטו ללון והשכימו ללכת.

הנס היה איש מכונס בתוך עצמו, שתקן, שנא את הרעש והכסילות.

אהב את פינתו בחדרו בה ישב שעות שקוע ב "הרהורי יחיד".

יחד עם זאת בעל סבלנות היה לכולנו. ידוע כי דלת דירתם של הנס ולילי נפתחת היתה לעיתים קרובות ע"י חברים שבאו אל לילי, והנס שאהב את השקט לא התלונן, אלא הלך לקראתם. אין פלא שחברים, צעירים וילדים התקשרו לבית.

כל פגישה איתו היתה נעימה ולבבית. בזמנו, העבירה ועדת חברה של האיחוד משאל בקיבוצים. ברור היה וטבעי שהנס זכה להיות האהוב ביותר בקבוצה.

הילדים אהבו לבקר אצל לילי והנס, לא בכל בית מקבלים יד חופשית להשתולל ללכלך ולצאת בידיים מלאות.

כזה היה הנס, על כך אהבוהו, בסוף ימיו כאבו את מכאוביו על מיטת חוליו.

תמיד, אי שם בלב, ינון מראהו, וזכרו לא ישכח.

 

כ"ו באדר א` תשל"ו

 

קישורים אישיים:

מכתב הנס דנקוורט לאביו - 1931

  

 

הנס ובנו יגאל