דפי הנצחה

קבוצה: נישואים

בשילר משנת: 1981

 

צביה, בת בכורה (מתוך 3 בנות) ליוסף ומאשה זוג ניצולי שואה מראשוני קיבוץ מסילות, נולדה וגדלה בקיבוץ מסילות, התחתנה בתחילת שנות ה-20 שלה. ונולדו לה בת (לילך) ובן (שאול).

במסילות עסקה בטיפול בקשישים.

בשנת 1981 נישאה לניסים חמי והגיעה לקבוצת שילר יחד עם לילך ושאול.

בקבוצת שילר עבדה בחדר האוכל והייתה אחראית על ארוחת הבוקר.

במשך שנים רבות הייתה אחראית מתנדבים.

כמו כן עסקה בטיפול בקשישים בביתם.

נפטרה לאחר מאבק במחלה קשה.

 

 

אהבתי אותך מאוד. למרות שלא התראינו בשנה וחצי האחרונות, אני אף פעם לא מפסיקה לחשוב עלייך.

היית לי סבתא טובה ואימא נהדרת לאימא שלי, ובזכותכן אני מי שאני.

עצוב לי שלא יכולתי להיפרד אבל זו לא תהיה ההודעה האחרונה ממני.

אתמול בלילה, בחלום, ראיתי אותך מחייכת ומחבקת אותי חיבוק חזק, כמו שנהגת לחבק, ולכן אני יודעת שאת נמצאת עכשיו במקום טוב יותר.

אני לעולם לא אשכח את הבילויים שלנו יחד, את הצחוקים, את הנסיעות על הקלנועית ביחד אל חדר האוכל ואל גן המשחקים.

אני אוהבת אותך כל-כך ושמחה שעכשיו תוכלי להיות שוב עם סבא יוסף וסבתא מאשה בגן-עדן.

אני יודעת שתמשיכי להשגיח עלי כדי שאוכל לקיים את הבטחתי ולעשות אותך גאה בי.

תמיד תהיי בליבי וכשאגיע לביקור אניח פרח על קברך.

שחר.

 

יש דברים שקשה לכתוב כי הלב מסרב להאמין.

הלב מסרב להשלים עם העובדה שאת צביה אינך.

אני כותבת לך, לומר תודה שהיית חברת לב שלי,

זמינה ומוכנה לתמוך ולעודד ולסייע בכל מצב וזמן.

"את יכולה להתקשר או לבוא גם בשעה שתיים בלילה",

כך נהגת לומר כל השנים.

את היית בשבילי ואני הייתי בשבילך.

דברנו, נפגשנו, אכלנו צחקנו ובכינו, לפי התור.

לאבד אותך זה כמו לוותר על חלק חשוב בליבי.

אני מרשה לעצמי לומר לך כאן בפני כל האנשים האוהבים אותך, שתישארי איתי ואיתם זכורה כאדם טוב, אהוב ואוהב.

אני כבר מתגעגעת לחיבוק שלך,

חיבוק אוהב שלא יהיה לי יותר כמותו לעולם.

תנוחי בשלווה כעת.

אוהבת פלה.

 

 

בילדותה

 

 

עם הבן, שאול

 

 

עם הנכד - 2008