דפי הנצחה

קבוצה: בעשור הראשון

שנת עלייה: 1931

 

נולד בעיירה קטנה בגליציה המזרחית כבן שני להוריו חיים ורוזה לבית נגלברג. אחיו הבכור, פרופסור לביוכימיה באוניברסיטת פנסילבניה, ארה"ב.

צוקרברג גדל בבית חילוני אשר נשמרו בו החגים החשובים. האב היה סוחר, התמחה בעסקי קפה, תה ואורז. הוא המשיך בעסקים אלו בגליציה, בוינה ואחר-כך בארה"ב.

בוינה סיים יעקב כיתה י` ואחר-כך עוד 3 שנים ביה"ס למסחר.

הצטרף לתנועת "בלאו-וויס", סבל מיחס אנטישמי מה שגיבש אצלו את ההכרה כי אוסטריה אינה ארצו.

אלה היו הסיבות אשר דחפו אותו לציונות ולעליה.

יעקב עבר הכשרה חקלאית ממושכת, וב - 03.06.1931 הגיע מארה"ב שם קיבל סרטיפיקט, לשילר.

מאמריקה השבעה הגיע, מבית של מעמד בינוני גבוה.

 

תחילה עבד כעגלון בהובלת כורכר מהמחצבה ליד גבעת ברנר.

משנרכשו אדמות "השטח החדש", 185 דונם, התעוררה בעיית השקיית השטח. היה צורך בחפירת באר וברישות השטח בצנרת.

היתה זו תקופה של ביצוע הסכם "ההעברה" מגרמניה. המדינה קיבלה סחורות ומוצרים גרמניים, דוד עופר נסע לאשכול והסדיר איתו את אספקת הצינורות בכמות הדרושה.

סידור האינסטלציה בשטח החדש הוטל על צוקרברג והיה מיועד בעיקר לגידולי פלחה ומספוא.

לאחר הזריעה, לילה לילה יצא לפתוח את ברזי ההשקייה. רכוב על סוס בליווי שומר מזויין. בקבוצה נקבעה תורנות חברים ללוותו, היו אלה ימי מאורעות.

מסירותו של צוקרברג לגידולי הפלחה והמספוא היתה ללא גבול. לא היה קיים אצלו המושג "יום עבודה".

מן ההיבט החברתי, היה הוא משומרי החומות הקנאים ביותר לשיתוף ושיוויון. באספות ניהל מאבק בלתי פוסק ב"רכוש פרטי". או לכולם או לאף אחד.

"חוסר השיוויון מערער את יסודות הקיבוץ, מכניס דמורליזציה, משפיע על הדור הצעיר ולבסוף, יגרום להתפוררות."

נאה דורש ונאה מקיים. כל השנים הקפיד על רמת חיים צנועה. כאשר נסע לביקור משפחתי לארה"ב ב 1951 שכללה גם שליחות ציבורית - סיום המו"מ בנושא מימון נוסף לבניית בתי ילדים ל"נוער עולה", ילדי לנה ועוד, דאג גם לערוך מגבית פרטית בקרב בני משפחתו שם ורכש מקלטי רדיו לכל חברי הקבוצה.

אהוב היה על כל הרווקות, אך לא שם ליבו אליהן וכך נשאר רווק בעצמו עד סוף ימיו.

בכל מה שנוגע למשק, היה צוקרברג אוטוריטה בקבוצה. הוא אירגן קורסים בחקלאות למרכזי הענפים ולעובדים בחקלאות. בין היתר אירגן סמינר הכשרה חקלאית ייחודית לחברי ההכשרה של הפלמ"ח חניכי "מכבי-צעיר" אשר עלו לייסד את קיבוץ הסוללים.

בין שנות ה - 30 ועד שנות ה - 70 היה פעיל לסרוגין במוסדות הקבוצה במזכירות, בועדת המשק, בועדת חברה. בדיונים הכלכליים והחברתיים באספות השמיע תמיד את דעתו השקולה אשר לעיתים קרובות הכריע את הדיון.

כבר בשנות ה - 50 המוקדמות, התפתחה אצלו מחלת עיניים שהגיעה עד לעיוורון מוחלט.

יעקב לא הסכים להפסיק את עבודתו בשדה. על כן הצמידו לו עובד שכיר וכך יכול היה להמשיך לגדל את חלקת האספסת שלו במסירות ובאהבה.

בשנותיו האחרונות טופל יעקב בבית סיעוד.

 

ח` בתמוז תשנ"ו

 

קישורים אישיים:

 

 

בבננות

 

 

בפרדס

 

 

 הסקינר בפעולה