דפי הנצחה

דף הנצחה לבוכולד אלי ז"ל
(01/01/1923 - 01/01/2007) ( - )

ארץ לידה: אוסטריה

קבוצה: נוער ג` - 1939

כתבה בתו: יהודית (בוכולד) ברקאי

אלי (הרברט - ברטי) בוכולד נולד בכפר קטן, מרקגרף-נויזידל, ליד וינה בשנת 1923. משפחתו התגוררה בשנים הראשונות לחייו בכפר, בחווה גדולה של סבו, סמואל דרקסלר, בתנאים נוחים. עם נישואיה השניים של אימו, עקרה המשפחה לוינה, בה למד מגיל 7 ועד גיל 16 - עד שגורש על ידי הנאצים בראשית 1939, בהחשבו נתין צ`כי (אביו, אמיל בוכולד ז"ל, היה צ`כי).

הוא עלה לארץ מברטיסלבה במסגרת עליית הנוער ונקלט בנוער ג` של קבוצת שילר. הקבוצה היתה לאלי למקלט ובית בשלוש השנים הראשונות בארץ. בקבוצה הכיר את נעמי קרמיש שהיתה אהבתו הראשונה ובמשך כשנתיים אהבו והקלו זה על זו את מצוקת ההגירה והקליטה בארץ. העבודה בחקלאות לא היתה קשה לאלי והוא אהב את הקשר עם האדמה, אך העבודה לא ממש אתגרה אותו. הוא רצה ללמוד הנדסה בנעוריו וכשרונו הטכני ויכולתו האינטלקטואלית לא יכלו לבוא לידי ביטוי בתחום זה בשנים האלו.

בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי ותרם מכישוריו הטכניים כאיש ציוד מיכני כבד והוסיף ועזר בתרגום מסמכים וידיעות בשל שליטתו בשפה הגרמנית. קצת לאחר שחרורו מהצבא הבריטי הכיר את רות ווילף, מורה, צברית יפה ממשפחה ותיקה, מכובדת וענפה בארץ והם נישאו בשנת 1946, הקימו בית והולידו שתי בנות: יהודית (ברקאי) ורוני (ניסנזון).

הדחף ללימודים לא הרפה ממנו ובשנת 1957 השלים אלי את בחינות הבגרות והמשיך למכון הביטוח ולאוניברסיטה העברית. במקביל לעבודתו בביטוח, סיים תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה ותואר שני במנהל עסקים.

הוא התקדם במסלול הניהול בביטוח והיה משנה למנכ"ל של חברת ביטוח "צור" , סמנכ"ל ביטוח אלמנטרי בחברת ביטוח "הסנה" ומנכ"ל "פול חברות הביטוח בישראל".

אלי בוכולד היה אחד המומחים הגדולים בארץ בתחום הביטוח האלמנטרי, הרצה רבות על תחום זה במכון הביטוח שליד איגוד חברות הביטוח ובאוניברסיטת בר-אילן, חיבר ספרי לימוד והעמיד דורות רבים של תלמידים. הוא היה חבר בפורומים מקומיים ובינלאומיים שעסקו וקידמו תחום ביטוח זה.

אלי זכה בחייו לשתי בנות: האחת עורכת דין והאחרת עובדת סוציאלית; ארבעה נכדים שכולם מהנדסי אלקטרוניקה ומחשבים ו- ארבע נינות.

כאב, הוא היה אבא משקיע, אחראי ומסור למשפחה, ויחד עם רעייתו, רות, הנחיל לבנותיו את האהבה והכשרון ללמוד ולקרוא ואת הסקרנות לשאול ולחקור. הוא עצמו היה סקרן וידען, מוכשר ולומד בקלות, קרא הרבה והתעניין בתחומים רבים כגון: אסטרונומיה, גיאוגרפיה, היסטוריה, מדע ועוד. אלי ורות, אהבו לבלות בארץ וטיילו הרבה בעולם. אלי אהב את האדמה ואת העבודה בה, ועד ימיו האחרונים שמר על החיבור לאדמה באמצעות העבודה שלו בגינת ביתו.

אלי בוכולד הוא מופת של אדם שידע לקחת את גורלו בידיו ולבנות את עצמו, תוך ניצול נכון של כשרונותיו ויכולותיו שהביאו להצלחתו, למרות אבדן ביתו ומשפחתו בנערותו ועל אף תנאי החיים הלא- קלים עמם נאלץ להתמודד בשני העשורים הראשונים מאז עלייתו לארץ.

בשיחה עם אבי, לפני שנים מועטות אמר לי "ברגע של רגש", שבדרך כלל לא התיר לעצמו, כי לעולם לא ישכח שחייו ניצלו בזכות הישוב היהודי שארגן את עליית הנוער ולעולם יהיה חייב למדינה את חייו. להבנתי, הוא מילא את חובותיו למדינה הן כאזרח והן כחייל שהשתתף בשמירות כגפיר לפני קום המדינה ובשירות צבאי בחיל הנדסה ממלחמת השחרור ועד לאחר מלחמת ששת הימים - ועשה זאת תמיד ברצון.

מצד שני, חשבתי כי סבתי, אימו של אבי, אלזה ריגלר, נרצחה בשנת 1942 בקלדובו-שבאץ שביוגוסלביה עם בעלה, ליאופולד ריגלר, כי אותה הנהגה של הישוב היהודי סירבה לשלוח את הספינה "דאריין" שהובטחה לבוא לחלצם, והפקירה אותם למוות, יחד עם עוד 1000 איש שיצאו מוינה לארץ ישראל בשלהי שנת 1939 ונספו לאחר יותר משנתיים תמימות של צפייה לספינה. הרהרנו פעם אחת - אבי ואני- בקול רם כמה שונה היה העבר של אבי ושלי אם סבתי ובעלה היו ניצלים ומגיעים לארץ!

אך אבי תמיד הביט קדימה, לא דיבר על העבר, אלא רק מעט בשנים האחרונות, וידע לחיות את ההווה עד יומו האחרון, וזו היתה עוצמתו וזו גם צוואתו.

יהי זכרו ברוך