דפי הנצחה

דף הנצחה לרבד חזי ז"ל
(30/10/1934 - 04/03/1992) ( - )

קבוצה: בנים שעזבו

חזי אישי, חברי - שולה רבד

כדי לספר על חזי ועל אישיותו אצטרך דפים ארוכים ורבים, אך אנחנו החלטנו לקצר.

חזי, מעל לכל היה חבר במלוא מובן המילה.

חזי היה חבר שלי, של איתי, של רוני ושל שירי.

אחר כך היה בעל ואב.

וחזי היה חבר במושב, עם המשמעות הרחבה של המילה. חבר כזה שהכל היה אכפת לו ובעיקר הדברים הקטנים - אלו שעושים את החיים גדולים ויפים יותר.

איכות החייים התבטאה אצל חזי בלהזיז אבן מאמצע הדרך, או לאסוף ולהרים פיסת נייר זרוקה שלא במקומה.

חזי אהב את המושב ואהב את המשק שהקים כאן.

לחזי היה מזל - הוא הפך את התחביב שלו לפרנסה, כך יכול היה לאהוב את עבודתו וליהנות ממנה.

חיי עם חזי היו חיים של שיתוף בכל - חזי השתתף איתי בטיפול בילדים, בחינוכם ובגידולם. כשהיה אחד הילדים חולה היה זה חזי שנשאר איתו בבית כשאני הלכתי לבית הספר. חזי גם השתתף איתי איתי בחוויותי בעבודה, עזר כשיכול היה לעזור פיזית, ובעיקר תמך ועודד בהקשבה. וחזי ידע להקשיב, ובהקשבתו ידע ליצור קשר עם כל אחד. הוא מצא שפה משותפת עם גדולים ועם קטנים.

חזי היה מסור מאד למשפחה, התגאה בהשגי הילדים ועודד אותם להמשיך ללמוד, ולהוסיף ידע.

הדברים נכתבים בזמן עבר, אך חזי נמצא איתנו בכל מקום.

לאבא - שירי

היום כשסידרתי את התיק לקראת הטיול השנתי, הרגשתי בחסרונך יותר מכל. היו חסרות לי כל העצות, התזכורות, מה לקחת ומה לא. היו חסרים לי הסיפורים שתמיד סיפרת על המקומות השונים והמרובים שבהם ביקרת.

חסרים לי הטיולים אליהם היינו יוצאים ביחד, לפעמים, בשבת בבוקר, ובעיקר קשה לי לדעת ולהבין שטיולים אלו לא יתקיימו עוד ושאם אראה פעם פרח מעניין אתה לא תהיה שם כדי לשאול את שמו.

לפעמים כשאני יושבת בסלון לבד, אני פתאם מדברת איתך, כך, מתוך הרגל. אבל אתה לא שם ואתה כל כך חסר.

לפני כל החלטה - חשובה או פשוטה, אני חושבת מה אתה היית אומר ופועלת לפי כל העקרונות שהחדרת בי, עקרונות שהם חלק בלתי נפרד ממני, ושעליהם אני מודה לך, והם עזרו לי להיות מי שאני ולהתגאות בך.

היית אבא נהדר.

חבל שאינך עוד.

חזי אחי - יהודה רבד, קבוצת שילר

רציתי לספר על חזי אחי, אבל לא ידעתי מה. האפשר לדחוס עלילות אדם ופעלו, שגם ספר לא יכילם, לתוך שורות ספורות?

לכן אספר כל מה שיעלה בראשי בשעת הכתיבה:

חזי נקרא, מילדותו, על ידי גדול וקטן בשם "החוקר" וזאת משום סקרנותו שאינה יודעת גבול בסובב אותו. כל חייו שאל וחקר לפשרם של דברים. הרבה בקריאה ועיון, אם בספרות יפה או מקצועית, תולדות עם ישראל או ב"משנה" וכמובן בדברים הקשורים בעבודתו - חרקים, צמחים, עופות. זיכרון מעולה היה לו ולשאלות אנשים בנושאים כה רבים, היה עונה בפרטי פרטים.

אם היה משהו שנוא על חזי, היה אי סדר ובזבוז. כבר מגיל צעיר ביותר היה יוצא עם אבא או איתי, לפנות ערב או בשבת, לאסוף ציוד וחלפים אשר הושארו בצדי הדרכים או ליד פתחי מחסנים. היינו ממיינים ומסדרים אותם במקומם לשימושם של אנשים. כך גם לא יכול היה לשאת זריקת אשפה ברשות הרבים, ואפשר היה לראותו מנקה ומפנה אותה תדיר.

חזי לא השתמט מקבלת אחריות או תפקיד, ואפילו היו מלווים בקשיים ואי נעימות. מזמנו הקדיש לצרכי הכלל או לעזרה לפרט. לא פעם התנדב, תרתי משמע, לעשייה, אם חשב שהדבר נחוץ, כמו במלחמת ששת הימים עת הועברה יחידתו מן הדרום אל רמת הגולן ונקלעה לצומת דרכים שהיתה מטווחת על ידי הסורים. למרות שזה לא היה תפקידו, עמד שם חזי וכיוון והנחה את מובילי השיירות שהגיעו לצומת, כדי שלא ישתהו יתר על המידה באותו שדה אש.

חזי ידע ליצור קשר עם אנשים, ועם כל אחד מצא שפה משותפת לשיחה. חזי אהב אנשים.

חזי היה איש של פשרות, אך גם איש עם עקרונות. בסכסוך או ויכוח בין אנשים חיפש תמיד את שביל הזהב, את ההבנה, את ההסכמה. אך אם חשב שיש בהם פגיעה בטובת הפרט או הציבור, היה נוקט עמדה תקיפה.

צנוע היה חזי במעשיו ובלבושו. חרוץ היה ואהב את כל מה שעשה.

ידידים היינו.

איש משפחה היה והקים משפחה לתפארת.

רוחו תחיה בתוכנו לאורך ימים.

חזי - אבנר רוזנפלד

שזוף, גבוה וכחוש, לא מעשן ולא שותה, ממש מודל קלאסי לאריכות ימים. ובכל זאת עזב אותנו לפתע, והוא בן 57 בלבד. נסתרות דרכי הגורל ולעולם לא נדע כנראה, מה צופן לו המחר.

אנחנו שנינו מאותו הכפר, וילדותנו עברה באותו בית ילדים בקיבוץ.

ילד חקרן וסקרן היה. גוחן ובודק כל חרק בדרך. את פרחי הבר הכיר בשמותיהם. חובב טבע מושבע ותלמיד חרוץ ומוכשר.

בשנת 58 עזבנו, אסתר ואני את הקיבוץ. הצטרפנו להיאחזות הנח"ל לכיש, ודרכנו נפרדו. מפעם לפעם המשכתי להתעדכן. שמעתי שעזב את הקיבוץ, נשא אשה, הדריך בבית ספר חקלאי ויצא לשליחות בפרס.

ואז - פנה אלי יום אחד יענקל"ה, מרכז המשק, ואמר לי: "בן משק שלך, חזי רבד הגיש בקשה להתקבל אצלנו, כמושבניק וכמרכז הפרדס". "איש עבודה וחקלאי מעולה" עניתי לו. "קח אותו ואל תהסס"- מאז נפגשו דרכנו שוב.

חזי נקלט בלכיש היטב. הקים משק לתפארת וגידל ילדים מצוינים. המשק והכפר היו חייו, מעולם לא נרתע מעבודה קשה ולא רדף אחרי משרות ניהול. גם כשלקח פועלים לעזרה, עבד איתם כתף אל כתף. תמיד נחלץ ברצון לשאת תפקידי עשייה ציבוריים, וכל ימיו בלכיש עסק בהתנדבות בבעיות קרקע ומים.

צנוע בדרישותיו היה, ופשוט בהופעתו. איש משפחה מסור ואוהב ספר. מעולם לא רדף בילויים ונסיעות לחו"ל. מכוניות חדישות לא עניינו אותו.

איכר בכל רמ"ח איבריו היה וקשור בכל נימי נפשו לטבע ולאדמה.

מלח הארץ במלוא מובנו של הביטוי.

יהי זכרו ברוך