דפי הנצחה

משפחת דולגין הענפה הגיעה ליפו מהעיירה לנין בשנות ה- 30. אביו צבי, הגיעה ארצה למכביה בשנת 1932 כספורטאי. טיפין טיפין התלכדה המשפחה והתמקמה תחילה בשכונת מכני ביפו.

שלמה התחנך בתנועת הנער העובד והיה בהכשרה מגוייסת שהשלימה את קיבוץ מנרה לפני קום המדינה.

רינה ושלמה נישאו במנרה , אחרי 9 שנים עזבו את הקיבוץ לכפר גבתון. שלמה ושותפיו, מסגרים מקצוענים היו תחילה קבלני סככות ברזל בקבוצה.

 

הקיבוץ מצא חן בעיני הזוג דולגין והם התקבלו כחברים ב - 1966.

קליטתם היתה טבעית ונוחה כיון ששלמה התערה במקום בעת עבודתו כקבלן.

שלמה היה מעין מוסד. מחוץ לתחומי בית הכנסת ומסורת, היו מפגשי יום ו` של שלמה.

במשך שנים התאספו כל עובדי המגזר החקלאי בשעות הצהרים ביום שישי לחפלה השבועית. במפגשים אלה אכלו, שתו,זללו מכל מה ששלמה ליקט.

לציון ארועים במשק, סיום מבצע בעבודות מתכת בשדה אירגן קומזיץ. תוך כדי עבודה נוצר הווי של קומזיצים לציון פרוייקט. שלמה היה הרוח החיה להכנה וליצירת אווירה נעימה לכל השותפים לעשיה.

מקום מיוחד בהוויה של דולגין היתה הזיקה למקורות ולמסורת יהודית.

הדבר השני החשוב בחייו לאחר הולדת ילדיו היה בניית בית הכנסת בקבוצה.

 

היתה זו גולת הכותרת של כל פעילותו והגשמת מאווייו. מסירותו למקום, הדאגה הרבה לעצם קיומו, לצקת בו את התכנים הראויים, לא היה זה קל בקבוצת שילר החילונית.

הבניין הוקם הודות לתרומה של משפחת דולגין ונקרא על שם אביו - צבי.

שלמה ז"ל אהב יהדות אהבת אמת. בית הכנסת היה מפעל טיפוחיו, הוא שמר עליו בימות חול ובשבתות. דאג ל"שליח-ציבור", לספרי תפילה ולכל הפריטים השייכים למקום.

במשך שנים ארוכות הקפיד שלמה ללמד את בני המיצוה הפטרה ועליה לתורה. לבני הקבוצה ובעיקר לילדים מחוץ למשק.

גם היום, בחגים ומועדי ישראל, בית הכנסת מלא מפה לפה בחברי הקבוצה ומתפללים קבועים רבים מהסביבה.

מידי שנה התארח בסוכה של דב לבקוביץ ושם סיפר את סיפוריו.

שלמה ידע להתבטא בכתב. לארועים שונים היה חורז או כותב סיפור אמיתי מלא הומור מן ההווי המקומי.

משנתערערה מעט בריאותו, עבר לעבוד בבית קרור. דולגין היה מסיע את הפרי מבית קרור לשווקים השונים בדבקות במסירות ובעקביות. קושר היטב את הקרטונים, נוסע לאט כדי שהפרי יגיע למקומו בצורה נאותה.

בשילר, זכו שלמה ורינה בתום ציפיה ממושכת,להביא ילדים לעולם,. צביקה וחגית. שימחתם לא ידעה גבול.

גם כשהילדים עזבו את הקבוצה הם היו קשורים מאד לבית.

בשנים האחרונות, כשגופו נחלש, עבד באקונומיה, ענה לטלפונים וקיבל את הסוכנים תמיד בחיוך. בערוב ימיו התגורר שלמה בבית סעוד.

מיגוון עיסוקיו הן בעבודה והן - לשם שמים, הציבו את דולגין כטיפוס מיוחד. ידיו תמיד מלאות כל טוב ובשימחה הוא מחלק למקורביו ונהנה עוד יותר מהם.

 

איש טוב היה שלמה, אהב את הבריות והם אהבו אותו.

 

י"א באב תשס"א

 

קישורים אישיים:

הנה הם באים, השדים האדומים - 1968

 

 

שלמה דולגין - העד בחתונה

 

 

חנן גטריידה, {}, על הסולם מוטי קרמיש, שוש טננבאום, איקי אביבי, אריאנה הרן, אהובה אביבי
בחזית: פנינה לאור, לאה רבד, שלמה דולגין - על הבמה