דפי הנצחה

קבוצה: בעשור הראשון

 

יוסף נולד בעיירה קטנה, שליד פשמישל , גליציה, פולין. המשפחה עברה לעיר המחוז, פשמישל, שם בנו בית גדול אשר הושכר בחלקו לדיירים. סביב הבית שתל יוסף עצי פרי וגן שושנים.

ליוסף הבן השני במשפחה, היתה אחות בוגרת, ואחריו עוד שלוש אחיות ושני אחים.

אמו, שרה היא שניהלה את את העניינים והעסקים. היה זה בית דתי, והאב, חבוש ירמולקה גבוהה שחורה, הדור פנים, בשבתות ובחגים היה קורא בספר התורה בבית כנסת שכונתי קטן סמוך לביתם.

הזמנים קשים, אנטישמיות, גזרות כלכליות דאגות פרנסה. אבל האם שרה דאגה שלכל ילדיה תהיה השכלה תיכונית ולחלק מהם אקדמאית. ליוסף ולאחותו הבכורה היה מורה פרטי לעברית, לא היו אז בתי ספר יהודיים בעיר. יוסף עבד כפקיד בחברה לשילוח ולעמילות מכס, כבר כאן התגלה ביושרו.

כפעיל ב"התאחדות", קיבל סרטיפיקט לעלות לא"י. בתחנת הרכבת, בעיר פולנית אנטישמית ועויינת רקדו נערות ונערים הורה משנפרדו ממנו.

המשפחה, למעט אחיו מיכה שעלה והתיישב בקבוצת חולדה, נספתה כולה בשואה.

בן-יצחק, חלוץ אמיתי, מהדמויות הדומיננטיות שהיו מופת והיתוו את התפתחות הקבוצה.

מצניע לכת היה, מחמיר כלפי עצמו, מתון ומסביר פנים לזולת. בוקר בוקר משכים לעבודה ואין זו פרזה - "בזיעתו הירווה את אדמת המשק".

פקיד בנק נדחף לרעיון של הגשמה החליף את העט באת...

 

בתום מלחמת השחרור, כאשר כל הפרדסים הנטושים שבמסגרת הקרקעית הגדולה של הקבוצה, חיכו ליד גואלת, היה זה בן-יצחק שקיבל על עצמו את משימת שיקום הפרדסים סביב לבית הירוק. פעולות השיקום, מראה העצים, נטעו בו את האמונה ביכולת של פרדסים אלה להיות בעתיד מקור פרנסה.

באמונתו האיתנה שהפרדס יהיה הענף המרכזי במשק, ניגש לנטיעה מסביב לפרדסים הקיימים, שיקם, הוסיף זנים, והביא חידושים שהיום נראים מובנים וברורים.

יחד עם פיתוח ענף ההדרים, אף הוא התחדש והתעלה על עצמו ובהיותו כבר מעבר לשנתו החמישים, התגלה כאחד הצעירים החסונים. בעבודה דרש הרבה מחבריו, אך מעצמו יותר.

במשך הזמן, משנתבקש, לא הסכים לעזוב את הטוריה ועמד כנגד כל פיתוי להסיתו מדרך זו. במשך זמן קצר הפך פועל שורשי, חלוץ עברי.

פעם אחת נאות לצאת מהבית כמדריך לקבוצה צעירה שעלתה להתיישבות בנגב - קיבוץ צאלים. עשה זאת כי ראה בכך שליחות חלוצית והצליח להתחבב ולזכות להערכה בקרב הצעירים.

הצניעות, השקט, ראיית כל נושא בתחום הקבוצה מההיבט הטהור, הישר, כל אלה היו טבועים בו. כולם העריכו את יושרו, חריצותו, חבר אחראי שאפשר תמיד לסמוך עליו.

 

מיעט להתבטא בפומבי ובשיחות, אך כשנטל רשות דיבור, כל מילה ומשפט בעלות משקל היו ובהתייחסות עניינית. ההגיון הבריא הצלול, השכל הישר, הנימוקים ויכולת השכנוע, הענווה, לא עמד לו סרובו עד שנבחר ועמד בראש הוועדות החשובות. הערותיו הקצרות היו תמיד מאירות את הנושא ועצתו השקולה תמיד במקומה ומשכנעת.

בן-יצחק, אחרי שעמד ולמד את הקשיים, נהיה היועץ והבורר לבעיות, מצא פשרות לסיכסוכים, היה מכבה אש כשנתגלעו אי-הבנות, הרגיע ויכוחים סוערים באספות. בטאקט, בחכמה רכש לו עמדה של כבוד ואמון בבית וגם בחוץ.

"מעניין יהיה, כשיחקור החוקר מה היו הוצאותיו האישיות, כמה ספיישל וכמה אש"ל, ספק אם ימצאו סעיף כזה. נסיעות ארוכות היה עושה באוטובוסים וקצרות הלך ברגל. עם שני סנדוויצי`ם בתיק נסע לירושלים, כל הוצאותיו כוס תה ואם היה חם, גם כוס סודה" כותב מנדל בר-גיל.

בבית המלאכה ליציקת רימונים ארעו שתי תקלות אשר שמו קץ לעבודה וגרמו לסגירת המפעל. אם הלבינו שערותיהם של בן-יצחק המוכתר, וותיקים אחרים מוקדם מכפי הרגיל, היה זה במקרה הראשון: פיח שחור כיסה את כל סביבת בית היציקה. תרנגולות צחורות הפכו נוצותיהן לאפור כהה.

מקרה שני: הגנב חסן חדר לבית הבאר ובו מכונה מיוחדת במינה ליציקת לחץ. האירועים התפרסמו, נאלצו על כן להעביר את בית המלאכה למקום אחר. ("פרקי תע"ש", ויינברג)

 

מעשיו, פועלו ויצירתו, לא עמדו לו בסוף חייו.

בדומיה נשא את גורלו כשחנה לצידו, מסורה וסועדת אותו.

"ראוי בן-יצחק שנחזור ונזכור את ימיו היפים והגדולים."

בן יצחק מצא את מנוחתו.

 

ח` בשבט תשל"ט

 

קישורים אישיים:

"על חג ומועד"