דפי הנצחה

קבוצה: בנים שעזבו

 

לדני, לאורן, ליורם ולשי.

בצער עמוק שמענו על פטירתה של אסתר, רעייתך ואמכם, אסתר שעבורנו הייתה אסתרק`ה.

שמענו ולא הופתענו, היינו מודעים למצבה, ובעובדה כי נגאלה מייסוריה ניתן למצוא אולי רסיס של נחמה.

אסתרק`ה כבר ארבעים שנה לא בקבוצת-שילר, רק שליש מימי חייה הייתה כאן עמנו אבל איך שהוא תמיד הייתה ותישאר חלק מחוויות ילדותינו, מנוף נעורינו, מהוויית חיינו כצעירים. לתמיד קבוצת-שילר הייתה ונשארה בית-הוריה, והקבוצה בה גדלה, בה עוצבה דמותה עוד בטרם הקימה את משפחתה, ונראה כי לאורך כל השנים הקשר גם אם לא היה גלוי לכל עין, היה קשר הדדי. אסתרק`ה לאורך כל השנים גילתה עניין במה שקורה וביקשה להיות מעודכנת.

 

...אסתרק`ה הייתה תמיד ערנית, שובבה, מאופיינת ברוח טובה. זכורה לנו גם מנעורינו וגם אחר כך כגלוית לב, ישירה מאד. תמיד אמרה ועשתה את אשר על ליבה, בלי שיקולים פוליטיים ובלי לעשות חשבון לאף אחד. כפי שהייתה ישירה ולעיתים ביקורתית בדבריה, מעולם לא הייתה מתחשבנת או שומרת טינה. חברותית הייתה, חרוצה ופעלתנית.

אסתרק`ה עזבה את הקבוצה תקופה קצרה אחרי גמר שירותה הצבאי, בהעזה, ללא שהמתין לה עתיד בטוח מחוץ לקבוצה. נדדה במספר מקומות, וגם כשהקימה עם דני את משפחתה השנים הראשונות לא תמיד קלות היו. כדרכה, תמיד ידעה לראות את היתרונות, את נקודות האור בכל המצבים. בכל עבודותיה הצליחה, ותמיד התבלטה בחריצות רבה, ברוח טובה וללא טענות.

את ביתם במכמורת בנו דני ואסתרק`ה בעצמם ללא כל עזרה, ומסביב לו תמיד גינה פורחת, כפי שתמיד הייתה גינה פורחת להוריה בקבוצה. הגינה הייתה חשובה לה, ועל כך הייתה גאה.

חריצותה ופעלתנותה באו לידי ביטוי מאוחר גם בגן-הילדים שהקימה בביתה לאחר שפרשה מעבודתה במבואות ים.

כאשר יורם אחיה נפל, שבה לחיות לפרק זמן בקבוצה, ע"מ להקל על הוריה השכולים ולעודדם.

 

ימי העצמאות מאז מלחמת יום הכיפורים ב 1973 הפכו לימי מפגש קבועים עימה. מעבר לביקורים הדדיים או מפגשים באירועים משפחתיים או חברתיים, כל השנים הייתה מגיעה אסתרק`ה לקבוצה לערב יום הזיכרון, נשארת למפגש ערב עם חבריה ומשתתפת למחרת בטקס בבית העלמין.

אשתקד, כשדני הגיע לאזכרה לבד דאגנו כי משהו רע קורה לה, והשנה למחרת יום העצמאות נגאלה מייסוריה.

...אסתרק`ה, שנשארה החוט המקשר אל עבר משפחתה, אל אחיה יורם שנפל בקרב, אל האח הבכור חיים שנפטר מדום לב, אל הוריה הקבורים כאן, גם היא עכשיו זיכרון צורב.

כל כך ברור לי כי כל יום זיכרון לחללי מערכות ישראל כאן בקבוצה, יהיה גם יום בו תהיה אסתרק`ה חלק מהזיכרון הציבורי הכואב, ובאופן מוחשי יבלוט חסרונה. לחברי ילדותה וחבריה הקרובים משנים מאוחרות יותר לא יידרש אירוע מיוחד כדי לזכור, זיכרונה ילווה אותנו לתמיד.

לכם, בני משפחתה האבדה כמובן מרה וקשה שבעתיים ואין לנו ניחומים.

 

רצינו כי תדעו כי אסתרק`ה הייתה יקרה לרבים מאתנו, וגם אנחנו נזכור אותה ואת משפחתה.

אנחנו מקווים כי תמצאו את הדרך לשמור על קשר, להגיע בימי הזיכרון למקום שהוא כל כך שלכם, בו טמונים לעולמים סבתא מרים, סבא מנדל והדוד יורם בר-גיל, מקום בו אנחנו נזכור את אסתרק`ה שלנו, שלכם, לתמיד.

בשם חברי קבוצת-שילר

יוסי עפר

 

 

נרשם בעקבות הידיעה על פטירת אסתרק`ה סוקולר (לבית בר-גיל)

...הוריה מנדל ומרים היו מותיקי הקבוצה. הכירו עוד בעיירה בגליציה (אוז`יראן), הפכו לחברים טובים ונרשמו יחד לתנועת "החלוץ".

אחרי שמנדל עלה והתקבל לחברות בקבוצה (1931) שלח אליה רישיון לעליה וחתונתם הייתה החתונה הראשונה שנערכה בקבוצה. מרים לא התלהבה מחיי הקבוצה בהתחלה, וחלמה על פינה יותר פרטית, אבל הסתגלה וויתרה (לפי דבריו של מנדל) למענו.

שנים רבות הייתה אחראית על המטבח וחדר האוכל לבני הנעורים והייתה מוערכת על מסירותה לעבודה.

מנדל היה מעורב מאד בעבודה החקלאית, עבד גם במפעל התע"ש (גבעון) וזכור כמתנדב לבריגדה בשנות מלחמת העולם.

בשנים הראשונות לקום המדינה היה רכז גן-הירק ולולן בשנים מאוחרות יותר. היה מעורב בתחומי החברה (מזכיר) והתרבות, אבל בעיקר זכור לי כמי שהיה מרבה להתבטא ברשימות מאד מיוחדות בעלוני הקבוצה, גם רשימות ביקורתיות על תופעות שונות, אבל גם רשימות על תופעות אנושיות ייחודיות שהתרחשו בקבוצה, שמעידות על זווית הסתכלות אנושית מיוחדת, וגם על כושר ביטוי נפלא בכתב.

מנדל ומרים גידלו בקבוצה את שלושה ילדים: חיים (1933), יורם (1938) ואסתרק`ה (1945).

 

...חיים שהיה בעל נטייה טכנולוגית למד בבית ספר מקצועי מקס-פיין בתל-אביב, ולאחר שירותו בצה"ל, בחיל ההנדסה חזר והצטרף אל חבריו בקבוצה, השתלב בעבודה במוסך והיה מזוהה כאחד מהפעילים "בחוג-הסלוני".

ב1957 נשא לאישה את פנינה (שהגיעה לקבוצה לאולפן לעברית) ולאחר הולדת בתם הבכורה מיכל החליטו לחיות מחוץ לקבוצה. חיים עבד לאורך חייו בארץ ובחו"ל, (באיראן, באבו-רודס, בנגיריה ועוד) כשהוא מנצל את המקצועות המבוקשים שרכש.

לחיים ופנינה נולדו (בנוסף למיכל) גם אבי ורוני.

אבי קיפח את חייו בתאונה בארצות הברית, חיים נפטר מדום לב (2004) בהיותו בן 71.

 

...יורם זכור לנו כחרוץ מאד, חברותי וחייכן, וספורטאי בולט ביכולתו באתלטיקה קלה ובכדורגל.

בשירותו הסדיר בצה"ל שרת כקצין בחטיבת גולני, וגם השתתף בפעולת התגמול בתאופיק.

לימים, לאחר ששב לקבוצה מהצבא ונשא לאישה את קמי, עבר למושב לכיש, הקים משק חקלאי לתפארת, וגידל ביחד עם קמי שלוש בנות: רונית גלית וליאורה. במלחמת יום הכיפורים, לאחר שמפקד הפלוגה בה לחם נהרג, הפיקוד הוטל עליו.

לאחר סדרת קרבות אותם צלח בשלום נהרג בקרב קשה באזור תעלת המים המתוקים ממערב לתעלת סואץ.

על לחימתו, אומץ ליבו והנהגת אנשיו זכה לאחר נפילתו לעיטור המופת. בן 35 היה במותו, נקבר בקבוצה.

תקופה קצרה אחרי נפילתו נפטרה מרים האם אכולת צער (1976) ובעקבותיה הלך ודעך אל מותו מנדל האב (1981).

(נרשם על סמך חומר שנמצא בארכיון וגם מזיכרוני).

יוסי עפר