דפי הנצחה

קבוצה: בעשור הראשון

 

נפתלי נולד בשוינפרוד, גרמניה למשפחה אדוקה, למד בבית ספר ריאלי ויחד עם זה קיבל חינוך יהודי דתי.

בשנות לימודיו מת עליו אביו והוא קיבל את עול פרנסת אימו ושלוש אחיותיו.

נפתלי היה בין עולי גרמניה אחרי עלות היטלר לשלטון.

בעלות היטלר לשלטון רדפו אותו וחיפשו אחריו,אחרי שנת נדודים ברחבי אירופה, עלה לארץ והגיע לקבוצתנו.

זכורני אותו יום השישי אחר הצהריים בזמן הקטיף, כשהופיע בפרדס בחור בהיר שיער ובעל עיני תכלת, שכולו אומר "גרמניות" כמעט "ארית".

בו במקום נטל מקטפה והתחיל לעבוד. כולו זר לנו בחיצוניותו ואף בדיאלקט הגרמני המשונה שאין אנו רגילים לו.

מסתבר, שאף אחד לא ראה בו חבר קבוע בקבוצתנו. והוא אומנם נכנס אלינו כאורח, אך מכיוון שנכנס, התחיל להשתרש ולהתערות באופן מפליא. על נקלה הסיר מעליו את המחלצות של הסוחר או הפקיד בגרמניה הוימארית ונכנס לעבודה גופנית בכל רמ"ח האיברים ושס"ה הגידים. אין עבודה שלא עשה במשך אותה שנה, ובכל אשר עשה הצטיין באותה גישה רצינית, באותה התלהבות שבפשטות, בלי יומרות. הוא קיבל על עצמו להיות פועל ורק פועל.

 

בלי שהות התחיל לומד ואף מדבר עברית. שמחה ילדותית היתה תוקפת אותו כשמצא דמיון בין המילה המדוברת ובין אותן התיבות העבריות שזכר מימי ילדותו כשלמד ב"חדר" מסוגו של האורטודוקסיה הגרמנית ובהיותו חבר לתנועת הנוער האורטודוקסית "עזרא".

בשנות חייו האחרונות בגרמניה היה חבר לאגף השמאלי של הסוציאל דמוקרטיה הגרמנית, בקי בכל מכמני התורה המרכסיסטית והסוציאליסטית ככלל, נאמן היה לאינטרנציונליזם הקיצוני, וביחד עם זאת, בהריחו את ריח הארץ, מיד ספג לנפשו אמונה ציונית שהיתה גוברת והולכת מיום ליום.

נפל בגורלו להיאבק לא מעט על החלטתו להתמיד בקבוצה. הוא נאבק עם נפשו ובייחוד עם אחרים הקרובים לו, בשבת האחרונה לחייו עלי אדמות בשלה בליבו ההחלטה להציע את עצמו כחבר קבוע לקבוצתנו. אותו יום ביקרה אצלו חברתו והם החליטו לבנות את ביתם בקבוצה.

הוא היה בטוח בכך שנקבלהו, ואמנם צדק.

 

והנה גזר הגורל האכזרי, שיקנה לעצמו זכות אזרח בתוכנו לא בחייו, כי אם במותו הטרי.

כותב יחזקאל אילן :" כמה מר היה לנו היום ההוא של בוקר שבט. נסענו יחד בעגלה להביא כורכר לבנין חדר האוכל, ובזמן החפירה נפל עליו גוש כורכר כבד.

ברגע אחד נסתיים הכל. כל מחשבותיו לעתיד, כל התוכניות.

למחרת היום הזה כרינו את הקבר הראשון בבית הקברות שלנו."

 

בעיתון "דבר" 13.01.1935 נכתב :

"עוד קורבן עבודה נפל היום. נפתלי זוננברג, מקבוצת שילר נהרג בעצם עבודתו ממש. נפתלי זוננברג חפר באר בפרדס לרנר"

בן 26 היה בבואו וכבן 27 במותו.