דפי הנצחה

אתכם כל פינה מזכירה,

כל תמונה, כל שדה שנחרש וכל עץ מזכירים....

ואנו זוכרים.

דף הנצחה לפרוינד יעקב ידידיה ז"ל
(11/09/1892 - 20/03/1966) ( - )

קבוצה: 11 הראשונים

נולד בלבוב וכבר אז, בגליציה, בראשית התארגנות הקבוצה התבלט. היה חדור הכרה שתורתו של שילר על ארץ ישראל היא שהצילה רבים מריקנות וניוון נפשי בתקופה ההיא.

אם כי עלה במטענו האינטלקטואלי והמוסרי על רבים מחבריו בהנהגת תנועתו, לא הרבה להופיע ברבים, צנוע היה ונחבא אל הכלים, ורק לעיתים רחוקות היה נוטל חלק בבירורים אשר נגעו לתנועת גורדוניה.

לאחר שהקדיש שנים לעבודה עיתונאית, נעשה סקפטי ביחס לערכן של המילים בכתב ובע"פ גם יחד. עם הצטרפו לגרעין הקבוצה (כבן 30), וקביעת מטרתה - עליה, חיי קבוצה, עבודת אדמה, הרגיש שזאת היא התשובה למועקתו הנפשית.

קבוצת החברים ובתוכם ידידיה קמו ועשו את אשר עשו לפניהם אנשי ביל"ו - בית יעקב לכו ונלכה. הם לא הטיפו לאחרים, לא כינסו עצרות עם. מתוך מועקת המציאות הרוחנית והפוליטית, כתשובה לעצמם, התארגנו, עזבו את משרותיהם המכובדות ועלו ארצה על מנת להקים ישוב חקלאי.

אין לתאר את הזעזוע המוסרי שעבר על פני הישוב היהודי בגליציה עם היוודע החלטתם:

פרופסורים, רופאים, עורכי דין, סתם אינטליגנטים יעבדו בחקלאות.

ידידיה עלה עם הגרעין הראשון לקריית ענבים ומגעו הראשון עם האדמה היה סיקול אבנים בכרמי קריית ענבים. אין לתאר את המאמץ הפיזי שההסתגלות תבעה ממנו. הוא התמיד בה ולא היה קץ לאושרו כאשר הביא הביתה אשכולות ענבים ובענווה התפאר שהוא כבר בוצר. כאן הרגיש שהגיע לחוף מבטחים.

עם העלייה לקרקע, הפשיל ידידיה את שרווליו ובמשנה מרץ על אף כוחותיו הדלים, עשה כל עבודה ונשא בכל תפקיד אשר הוטל עליו.

ענו היה ומעולם לא התפאר בחלוציותו, פעם אחת אמר "החלפתי את הקולמוס בידית הטוריה" וגאווה נמתחה על פניו.

את התהוות המשק והתפתחותו חי בכל רמ"ח אבריו. כל דבר קטן או גדול מצא הד עמוק בנפשו. היו דברים שהסעירו את רוחו וכאלה אשר הרחיבו את דעתו. תמיד היו מתלווים אליו כנות ויושר ביחסו ובתגובתו לדברים שנקלעו בדרכו.

ידידיה חי בצניעות והסתפק במועט.

צריך היה לראות את ידידיה בחיי יום יום בפינתו המצומצמת בחדר כדי להבין את פשר המילים - הסתפק במועט.

כשנאסרה עליו העבודה הפיזית, בחר לו את תפקיד השמירה על הנקיון בקבוצה. היה מהלך בחצר, מרים כל פיסת נייר, כל גבעול דחוי. היה משפשף וממרק ומקפיד במיוחד על הנקיון במקומות השרות. שכן כלל היה לו: אין נקיון פנימי בלי נקיון חיצוני. החובה לבנות חיים חדשים כוללת את כל צידי החיים שהנקיון הוא אחד מהם.

בכל הזמנים ובכל התנאים היה צמוד לספר ולעיתון. היה איש הספר וההגות. קרא בצמא וידע על הנעשה בארץ ובעולם, על התרחשויות מדיניות ותרבותיות.

משהגיעו ימות השואה, נרעדו כל נימי נפשו. הוא אימץ כמה מילדי לנה קיכלר ותרם לשיקומם הנפשי. הוא המשיך וטיפח איתם קשרים גם אחרי שעזבו את המשק.

אחרי מותו אמר אחד הנערים "ידידיה היה בשבילי יותר מאב ואם".

כ- 11 שנים חי בגפו מחוץ לקבוצה, בן 48 נשא את רחל לאישה ונולדה הבת מלכה.

בשנים אלה עבד במרכז החקלאי, היתה זו תקופה של מאבק על עבודה עברית.

אף כי היה הקשיש בחבורה, היה משכים קום, ומגיע יום יום ראשון לעבודה. גם בעת הזאת חי בכל נימי נפשו את המתרחש בקבוצה ובתנועה הקיבוצית כולה.

בכל מלאכה בה עסק, כל תפקיד אותו מילא, עשה ידידיה בנאמנות ובהתמסרות ללא גבול.

גישתו הלבבית והחברית שיחת-נועם, הטיפול הענייני והמעשי, שום חשבונות מפלגתיים.

בעיקר - הדאגה לפרט, לחלש למקופח, הדאגה לאדם, למצוקותיו לרווחתו.

24 שנים חי ידידיה בקבוצה. דוגמה ומופת אישי.

האיש שנשא את סבלו של החבר, כרע תחת המעמסה הכבדה.

הסתלקותו, השרתה עצב עמוק בקרב חבריו.