דפי הנצחה

ארץ לידה: פולין

קבוצה: בעשור הראשון

 

שיינדל הבת של צבי וחיה קופלמן, באה לקבוצה מהעיירה מילניצה מקום הולדתם של כמה וכמה מראשוני הקבוצה. היה זה בית עשיר מאד, להוריה היתה אחוזה סמוך לעיירה.

בית קופלמן עמד על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים. האב צבי היה תלמיד חכם וגם בעל השכלה חילונית. דאג לחינוך ילדיו ולהשכלתם והביא לביתו את המורים הטובים ביותר. שיינדל שלטה בחמש שפות.

אמנם שיינדל באה מבית דתי מאד, אבל הצטרפה למפלגת "התאחדות" והפגינה מרדנות בעלת אופי סוציאליסטי מובהק.

יום אחד היא יצאה לאחוזת הוריה ונתנה הוראה לאחד העובדים להעמיס עגלה בסוגים שונים של תוצרת חקלאית, הביאה את המטען וחילקה בין עניים נצרכים.

 

שיינדל באה לקבוצה מלבוב עם הבן יחיאל והצטרפה אל בעלה מוטל בראשית שנות השלושים. אישה טובת לב חיה בשקט ולא הטרידה איש. כל ההחלטות בקבוצה היו לטעמה, אף פעם לא פנתה למזכיר או למוסד אחר כדי שיטפלו בעינייניה, היתה צנועה מאד, לא דרשה מאומה. אישה אינטלגנטית ובעלת אופקים רחבים.

שיינדל, אישה ישרה, כל עולמה היה עבודה והתמסרות לילדיה. באותה מסירות טיפלה כשעבדה בבתי ילדים, בחדר חולים, מקפידה על כל פרט. מעולם לא ייחסה חשיבות כלשהי לעדיים ומלבושים נאים. "האדם הוא הנחשב, ולא הבגד. לבשו אפילו טלאים ובלבד שתהיו נקיים ומסודרים" כך היתה משננת לבנה.

חיבה מיוחדת היתה לה לכל מה שקשור בטבע ונוף. עד שנותיה האחרונות לא ויתרה על טיול כל שהוא שהתארגן בקבוצה.

אסון כבד נחת עליה כשנהרג הבן הבכור יחיאל בתאונת עבודה. שיינדל הפנימה את כאבה,

לא הראתה דבר כלפי חוץ. מפליא היה לראות באיזה כוח ואומץ קיבלה את האסון.

למרות מחלתה האנושה, ניסתה ללא הרף לחזק את ליבו של מוטל ולעודדו:

"זוהי דרך הטבע ואין מה לעשות. עליך לאזור כוח ולקבל את הדברים באומץ".

 

ג` בשבט תשמ"ב