דפי הנצחה

קבוצה: בעשור הראשון

שנת עלייה: 1936

 

אסתר נולדה בעיירה מיילניצה שבגליציה להוריה לאה וגרשון רוזנבלט.

היתה חברה ומדריכה ב"גורדוניה", וכן סיימה לימודיה בסמינר למורים עבריים בלבוב.

ב- 11.07.1936 עלתה ארצה, היא הגיעה היישר מן הנמל לקבוצת שילר ונישאה לשמואל.

 

בקבוצה עסקה אסתר בחינוך: תחילה עבדה בגנון, עם בואם של חניכי נוער ה` מטורקיה, בנובמבר 1943, אסתר קלטה והדריכה אותם. היה עליה ללמד אותם שפה חדשה, ערכי יהדות, ולטעת בהם תחושת שייכות לארץ בה באו לחיות. כותבים תלמידיה :

"מעולם לא גערה בנו על שגיאותינו בניסוח העברית. קולה עדיין מצלצל באוזניי -

ילדים, תתחילו כבר לחשוב בעברית. התנ"ך שהיה עבורנו ספר דת חתום וקדוש, קיבל פן נוסף בהדרכתה. היא גילתה לנו את בשורת התרבות והחברה החדשה לאנושות כולה, ולתפארת עמנו. ביתה היה תמיד פתוח בפנינו. לא בלבד שהיתה מורה מעולה, היתה גם מחנכת טובה. בחלוף הזמן, הסבירה לנו בנועם המיוחד לה, שגם הקבוצה יכולה לשמש בית ומשפחה עם ערכים של דאגה לזולת, עזרה לחלשים ובעיקר אהבת מולדת."

מוסיפה בלהה משה מטירני, ששייכת היתה לנוער ה`: "אנחנו באמת היינו כילדיה, וגם מחוץ לשעות הלימודים דאגה לנו לכל. החל מבעיות אישיות של גיל ההתבגרות עד הלבוש החיצוני, בזמן קצר הצליחה להוציא מאיתנו את הגלותיות והנחילה לנו את ההרגשה שאנו כמו כל בני הארץ. וכמה היינו גאים על כך".

 

אסתר, היתה במשך שנים רבות מורה בביה"ס יסודי בגבעת ברנר, קבוצת שילר ונצר סירני. אפרים קמרון, שעבד כחבר בצוות המורים, כמנהל וכמפקח, כתב על אסתר כאשת חינוך: "...בעבודתי הארוכה בחינוך, כמורה, כמנהל, וכמפקח, פגשתי מעט מורים מצפוניים כמוה. בשבילה ההוראה לא היתה מקצוע - זה היה יעוד בחיים.

... היא היתה מורה קפדנית- לא במובן המשתמע מ"פרקי אבות", אלא במובן של יסודיות, דייקנות, פרפקציה. היא הקפידה מאד על הופעה בזמן לביה"ס, ולכיתה - בתום ההפסקה. דייקה במילוי חובותיה ותפקידיה כאן כמורה בכיתות היסוד, הקפידה על שפת הדיבור שלה לתלמידיה ושלהם אליה. הביטוי חייב להיות מדוייק, נכון מבחינה תוכנית וצורנית, דרך תיקון מחברות ועבודות בית של התלמידים - גם היא היתה דייקנית, לא הייתי מהסס לומר: מושלמת. היא יכלה לשמש מופת למורים אחרים".

לא מקרה הוא שתלמידיה עד היום מתבטאים בכתב ובע"פ בשפה עברית תקנית, עשירה.

במשך שלוש השנים אחרונות לקיומו של ביה"ס בבית, שימשה כמנהלת ביה"ס.

 

מאז יצאה לגמלאות- עבדה כספרנית בספריית קבוצת שילר. היא השתדלה תמיד לייעץ ולעזור בבחירת ספר, ואף בבחירת מתנות מתאימות לילדים. היא שמחה באופן מיוחד כאשר הילדים קראו הרבה והשתדלה לדרבן אותם לקריאה. מי שהתרשל בקריאה הוזמן לשיחה. העבודה בספרייה מילאה את עולמה, כפי שמספרת נאווה, ביתה, בעיקר בתקופה שבה היא נשארה לבד בקיבוץ שכן ילדיה, גרו במקומות שונים בארץ ובחו"ל.

היא גם קוראת ספרים רבים, כל מה שלא הספיקה בתקופת ההוראה.

פרט לספרים, נהנתה אסתר להאזין למוסיקה קלאסית.

אסתר שמרה על קשר הדוק עם ילדיה ונכדיה גם כשרחקו מהקבוצה, והתעניינה תמיד בתכניותיהם וחוויותיהם.

 

כ"ו בחשוון תשמ"ט

 

 

 מנדל רוזנבלט (אח של אסתר), מרים סלפטר, אסתר ושמואל קרמיש. מאחור: צבי קרמיש - 1945

 

 

 נעמי קרמיש, אסתר קרמיש, שרה, יוכבד שטוסר, גילה רייפן.

אסתר קרמיש וחיים קרשפין - 1972

המורה של נוער ה` עם החניך אחרי 28 שנים