דפי הנצחה

ארץ לידה: פולין

קבוצה: נישואים

 

- נולד בוורשה פולין לנח וברכה.

- עלה ארצה בשנת - 1947.

- שירת בצה"ל בשנים 1952-55 כחבלן בחיל ההנדסה.

- חניך תנועת הנוער בני עקיבא והשומר הצעיר.

- עבד במכרות תמנע שם פגש בעירית דנקוורט, בשנת 1970 נישאו השניים.

- בקבוצה שימש שנים רבות כמרכז ענף הפרדס, רכז קניות ואֵקוֹנוֹם.

 

כולם הכירו את סבא כאיש החזק העומד על שלו ללא חת. חזותו החיצונית נראתה כגוש יצוק ובלתי חדיר, אך רק מי שהכיר אותו ידע לחמם לרכך ואף להמיס את מה שבתוך המעטפת הזאת.

אני לא אשכח את הפעמים שהלכנו לחפש פטריות בחורשה שמאחורי ביתך ולא מצאנו, אבל לא היה אכפת לי כי אני נהניתי וגם ככה לא התכוונתי לאכול מהן, או הנשיקה בפדחת (קודקוד) כאשר נפרדים, שנתת לי לנצח אותך בשח-מט ואמרת הנה ניצחת לכבוד פורים, את כל הפעמים שנשארת איתי בבית החולים כאשר הייתי מאושפז (ולא חסרות כאלה) ועוד אין ספור מקרים. אפילו לקראת הסוף די היה במילה "סבא" בשביל להמיס פרצוף כועס לכדי חיוך שמלווה בצחוק.

 

לפני כשנה כשהכלב שלנו "מקס" מת, אמר לי סבא שזו דרכו של עולם ובעוד כמה שנים גם הוא עצמו ילך לעולמו. אמרתי לו מה אתה מדבר, כמה שנים?!........אתה?!..............

כנראה ששנינו טעינו....... וכמו שאומרים: ככל שהאדם גדול יותר כך הנפילה חזקה יותר, או במקרה שלך מהירה יותר.......... רק לפני כמה שנים עוד היית האיש החזק שיודע הכול, עם כרס מברזל ו"הרגל הכי יפה במזרח התיכון".

בכל עונה בשנה הסתובבת עם בגדים קצרים - בחורף, קיץ, סתיו או אביב. ואני שצעיר ממך ב- 47 שנים הייתי פוגש אותך בימי החורף הקרים כשעל גופי שתי שכבות ועוד מעיל ושואל: "סבא לא קר לך?" ואתה היית עונה: "מה פתאום!!" הייתי נוגע בך ואכן למרות פער הגילאים והעובדה שהייתי לבוש טוב יותר, המגע שלך תמיד חימם לי את הידיים.

 

אחרי האירוע האחרון נשלחת לבי"ח הרצפלד ל"שיקום". שם חלה התדרדרות במצבך. ביום ראשון הלכנו אני ואמא לבקר אותך.

אתה אכלת, צחקת ודיברת - בעיקר עם עצמך וקצת איתנו.

לפני שהלכנו אמרתי לך שלום ואתה החזרת לי שלום קטן עם היד ומבט מוזר מאוד, כאילו ידעת שלא תראה אותי עוד, ואני חששתי שאני מבין מה אומר המבט הזה, אבל היית נראה כתמיד ולא האמנתי שלא נפגש יותר.... אף אחד לא האמין, אז אמרתי לך שנפגש מחר.

למחרת אבא ואמא נסעו אליך והמשיכו למקום אחר אז לא נסעתי איתם ואתה כהרגלך צחקת ודיברת. בבוקר, יום שלישי ה- 30.1 הגיעה הבשורה המרה.

הלכנו להיפרד ממך בבית החולים. היית נראה שלו - כאילו ישן. נתתי לך נשיקה על המצח. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהגוף שלי היה חם משלך........

אוהב אותך סבא

 

י"א בשבט תשס"ז

 

 

 

 

 שמעון אילן, רמי קורן, עירית וגמן, נתן מיר.