דפי הנצחה

שם נעורים: קסירר

ארץ לידה: פולין

קבוצה: בעשור הראשון

שנת עלייה: 1934

 

יוכבד נולדה בשנת 1912 בעיר קטנה קופיצינצה שבגליציה, שהיתה עיר שוקקת חיי רוח ותרבות יהודיים. תושביה עסקו במלאכה ומסחר, וכך גם הוריה של יוכבד שהיו בעלי חנות.

יוכבד למדה בבי"ס יסודי בו למדו יהודים ונוצרים ביחד, ובנוסף קיבלה חינוך יהודי מסורתי וציוני. באותה תקופה הגיע פליט רוסי לעיירה שלימד עברית את הילדים. יוכבד כתבה בעצמה ברשימת `תולדות חייה` ש"היו אלה השעות היפות והנעימות ביותר שידענו. ברצון ושמחה נהרו הילדים אחר הצהריים ללימודים. זו היתה תקופה של התעוררות לתחייה- קמה תקופה חדשה בחיינו".

באותם ימים החלה פעילות של תנועות נוער שכללה שיחות, אסיפות, ריקודים, טיולים ושירים. פעילות זו עוררה את חלום העלייה לארץ ישראל.

 

ב- 1930 עקרה משפחת קסירר ללבוב, ויוכבד נסעה להכשרה והתכוננה לעלייתה ארצה.

הפרידה ממשפחתה הקרובה, האהובה לא היתה קלה לה ולמשפחתה, אך הוריה תמכו בה ובהגשמת החיים במולדת. כשנפרדה יוכבד מהוריה, ביקשה אימה שתדליק נרות בכל ליל שבת, ויוכבד פחדה להבטיח פן לא תוכל לקיים. ואולם- משהגיעה לארץ הקפידה לקיים בקשה זו של אימה והדליקה נרות בערבי שישי כשקולות הבית מהדהדים בראשה.

בשנת 1934 עלתה יוכבד ארצה באוניה, והגיעה לחיפה. לאחר שהיה קצרה בת"א הגיעה יוכבד לקבוצת שילר. בכתבי `תולדות החיים` שלה מתארת יוכבד את קבלת הפנים בקבוצה כארוע מרגש ביותר.

יוכבד עבדה בענפים שונים: פרדס, מטבח, רפת, ולאחר מכן עברה לעבוד בבתי הילדים בהמלצתה של שפרינצה ז"ל שהכירה אותה עוד מלבוב.

יוכבד מספרת על החינוך באותה תקופה: "התנאים בימים ההם היו קשים. שרותים סניטרים לא היו. מים סחבנו מהחצר. משחקים וצעצועים לא היו. אספתי גרוטאות, סמרטוטים, חלונות עץ, מקלות והילדים מצאו בהם עניין. טיילנו הרבה, שרנו, סיפרתי סיפורים והיה שמח".

במהלך עבודתה בבתי הילדים יצאה יוכבד ללימודים קצרים ברמת רחל ובגבעת השלושה.

בשנת 1935 נישאה יוכבד לישראל שטוסר, שהיה נחשב בעיניה ל"ותיק"- שלוש שנים בארץ ובקבוצה... ישראל סייע ליוכבד בקליטתה בקבוצה, וכך החלה תקופה חדשה בחייה: תקופה של חיים חדשים כחברה בקבוצה, וכבעלת בית ומשפחה. יוכבד ילדה בשנת 1936 את אמנון בכורה, ולאחר מכן נולדו גם נירה ורני.

 

עם בוא ניצולי השואה הראשונים "ילדי טהרן" הצטרפה יוכבד לצוות המטפל, ונסעה לירושלים לתקופת שירות של שנה. היא ראתה בתפקיד זה שליחות ולכן מילאה אותו במסירות, על אף הקשיים הפרטיים - השארתם של נירה בת השנה ואמנון בן החמש בבית.

בשנת 1949 הגיעו לקיבוץ "ילדי לנה"- קבוצת ניצולי שואה צעירים מפולין. (ילדים אלה ניצלו בזכותה של לנה קיכלר שאספה אותם, חינכה אותם, הבריחה אותם לצרפת, ומשם העלתה אותם ארצה). יוכבד היא זו שקיבלה את קבוצת הילדים בקיבוץ, דאגה להם למשפחות מאמצות וסייעה בקליטתם בבתי הילדים. יוכבד וישראל אימצו בעצמם שני ילדים מקבוצת ילדי לנה: טליה ברג ויוסי ארצי, שנקלטו והפכו לבני משפחה של ממש.

לאחר תקופה ארוכה שבה עבדה יוכבד במערכת החינוך, עברה יוכבד לעבוד במחסן הילדים. באותה תקופה כבר היתה סבתא, והיא נהנתה מכל נכדיה. נכדיה זוכרים אותה "כסבתא המפנקת והדואגת מהקיבוץ".

 

לאחר מותו של ישראל איבדה יוכבד עניין בנעשה בסביבה, והתעטפה בשתיקה.

היא העדיפה להתמודד לבד עם הקשיים של לחיות בלעדיו, והתבצרה בתוך כאבה.

יוכבד נפטרה ב- 27.08.2000, כו` באב תש"ס.

 

 

קישורים אישיים:

 

  

רני, יוכבד שטוסר, יוסי ארצי, נירה, אמנון, טליה ברג

 

 

 המטפלת יוכבד משמאל

 

 

 עִם ישראל והילדים: נירה ואמנון

 

 

עִם ישראל - 1968