דפי הנצחה

שם נעורים: מקס

ארץ לידה: גרמניה

קבוצה: בעשור הראשון

בשילר משנת: 1929

עד שנת: 1935

חבר משנת: 1929

עד שנת: 1935

 

אבא שלי מרדכי עבד בחקלאות, היה ציוני נלהב וסוציאליסט מאמין.

לאחר פטירתה של אימי מרים הניג רייפן החליט אבא לעבור לגבעת ברנר כי העדיף חיים בקיבוץ גדול.

חקלאות, פעילות בהגנה ואידיאולוגיה מאד העסיקו אותו.

אבא שמר על קשר הדוק עם המשפחה שנשארה בקבוצה.

דברי הספד ליד הקבר הפתוח - בתו נעמי אדר

אבא לא זכה לסיים את חייו בשיבה טובה. בעשר שנות חייו האחרונות, התאכזר אליו גורלו, והוא ידע הרבה סבל ומגבלות, ובשלוש וחצי שנותיו האחרונות היה מרותק למיטתו כשהוא מנותק לחלוטין, גופנית ושכלית מכל הסובב.

היתה זו זיקנה מנוגדת בקוטביות לחיי הפעילות רבי המעש שאפיינו את אבא בשנותיו הטובות.

אבא נולד בברלין בשנת 1905 למשפחה אדוקה במצוות היהדות שהיגרה שנים ספורות לפני לידתו מפולין. משפחתו חיה בדוחק ובצמצום רב. כשהיה אבא ילד בן 10, התייתם מאביו שהיה איש הגות וספר, אדם ידוע חולי שלא תרם רבות לפרנסת המשפחה.

אבא נהג לומר שאישיותו עוצבה בעיקר ע"י שלוש נשים : אימו, שהיתה אישה נמרצת, חרוצה, גאה ואדוקה ושתי אחיותיו המבוגרות ממנו במספר שנים. את השכלתו רכש בבית הספר הגרמני ובחדר היהודי, כשתקוות המשפחה היתה שיעשה לרב. אכן היה לאבא ידע רב ביהדות ובעברית, בנוסף לחיבתו לספרות ולתרבות הגרמנית שספג בבית הספר. תמיד הרגשנו שאבא גדל בבית שטיפח השכלה וחיי רוח.

עוד בשחר נעוריו נפגש אבא עם עבודת השדה, בהיותו עובד בחופשת הקיץ אצל איכר גרמני. עבודת האדמה קסמה לו, וכך למרות שלמד לצורכי פרנסה את עבודת השענות, מאס בחיי העיר ופנה להכשרה חקלאית וכך הצטרף לקבוצת "חוליה", שבשנת 1929 עלתה לארץ והגיעה לקבוצת שילר. אבא היה שלם מאד עם חייו כאיש אדמה בארץ ישראל, אך כעבור מספר שנים קסמה לו תנופת הגידול וההתרחבות של גבעת ברנר השכנה, ובשנת 1935 הוא החליט לעבור לגבעת ברנר והשתלב מהר בביתו החדש.

 

שני שטחי פעולה עניינו את אבא במיוחד: המשק החקלאי, שבמוקד ענף גידולי השדה והפעילות בהגנה. במשך שנים היה אבא קורא ומעיין בספרות החקלאית, משתדל לחדור לשורשי הדברים מבלי לאבד את הראייה הכוללת של מבנה המשק הקיבוצי ויסודותיו. פעמיים נבחר כמרכז המשק ותרם כמיטב יכולתו לביסוסו, אך גם כשלא כיהן בתפקיד, היה תדיר חבר בוועדת המשק וחי מאד את הנושא המשקי.

אבא היה גאה בפעילותו ב"הגנה" ועל השתייכותו לצוות מפקדי הכיתות של גבעת ברנר בתקופה של לפני הקמת המדינה. עקב פעילותו ב"הגנה" נשלח להגן על חניתה שהוקמה בימי המאורעות בשנת 1938, והיה במוקד הפעילות ההתיישבותית של הימים ההם.

פעמיים נתבקש אבא לכהן כמזכיר "ארגון עובדי הפלחה", והודות לתפקידו זה בא במגע עם אנשי משק וחקלאות, ראה את הענף והתמודד עמו בהיקף הארצי.

 

לאחר שסיים בשנית את עבודתו בארגון עובדי הפלחה, קיווה להשתלב מחדש בעג"ש, אך לאחר שנוכח שכוחותיו כבר אינם עומדים לו כבר,עבר לעבוד ב"מקדה" כאחראי על המיכון החקלאי של המועצה האזורית. גם בעבודתו זו מצא סיפוק וטעם, עד שנאלץ לפרוש בגלל מצבו הבריאותי, ובשנות חייו האחרונות עבד בנגריית הבית, כל עוד עמד לו כוחו, עד שרותק סופית למיטתו לפני שלוש וחצי שנים.

לנו, לבני המשפחה היה אבא דמות מחנכת ותובעת, אך גם איש שיחה וחבר למשחק ולצחוק. אבא היה שלם מאד עם חייו בקיבוץ. הוא אהב מאד את גבעת ברנר, ולאהוב פירושו לדידו לתת את המיטב שבו למען הבית הזה. את התפישה הזאת הוא העביר לנו, ילדיו, בעיקר ע"י הדוגמא האישית אך גם ע"י שיחות שבהן הביע באיכפתיות רבה את דעתו על העומד על הפרק. עוד למדנו מאבא שלרצות משהו פרושו לחתור בעקשנות למען העניין, לא להיבהל מקשיים וממכשולים שבדרך. חשנו אצלו תביעה לעצמאות מחשבתית ונכונות להילחם על דרכו. בנכונותו למאבק יכולנו להיווכח כשהחל אבא להיזדקק לשיקום הפיזיוטרפי לאחר הניתוח הגדול שעבר לפני עשר וחצי שנים. הרצון החזק, העקשנות וההתמדה סילקו הצידה מכשולים ומגבלות והוא חזר לחיי עבודה עד שרותק סופית למיטתו.

 

היום אנו נפרדים ממך, אבא, בהרגשה שזכית להרבה שנים יפות של הגשמה עצמית. מצאת תוכן עשיר ואפיקים לפעילות בחייך והיית לאבי משפחה הממשיכה בדרכך.

אל צער הפרידה ממך מתווספת תלונה אל מר גורלך על שלא ניתן לך להנות משיבה טובה שכה הגיעה לך לאחר שנות עמל ומסירות.

אנו נזכרך כאדם פעיל, חושב, מזדהה עם מטרות הקיבוץ, אך שומר על עצמאות מחשבתית וחותר ללא ליאות להגשמת החשוב בעיניך.

 

כ"ט אלול תשל"ט

 

קישורים אישיים:

סיפורי גבעת ברנר