דפי הנצחה

קבוצה: בנים שעזבו

חבר משנת: 1940

עד שנת: 1983

 

נולדתי בשילר למרים ואריה דנקוורט כבן בכור. היו לי 2 אחיות עירית ז"ל וזיוה תבל"ח.

הייתה לי בקיבוץ משפחה גדולה. שני דודים - הנס ולילי, ישראל ומלכה.

אבני דרך:

* הליכה ברגל בפרדס לוינסון לבי"ס בגבעת ברנר, כולל הלימודים שם.

* המעבר לבי"ס הביתה בניהולו של אפרים קמרון ז"ל.

* חגיגת ה- 25 מסביב לבריכה ואח"כ ההכנות לחג ה- 50 עם בוניה, והחגיגה הגדולה שהייתה.

* טיולים משותפים של הקיבוץ ועוד הרבה.

 

היום אני: חבר קיבוץ ברקאי. עובד במפעל לפלסטיק.

יש לי חברה, לא התחתנתי פעם שניה. יש לה 4 ילדים גדולים ו- 2 נכדות.

אני מבקר לעיתים קרובות בשילר את אימי וילדיי שעדיין בקיבוץ וגם את נכדיי המתוקים. אני מלא הערכה ליחס שמשפחתי מקבלת מהקיבוץ ומאחל המשך קיום וחיי תרבות וחברה מאושרים לכל חברי ותושבי קבוצת שילר. חג 75 שמח!

עד כאן כתב יועז על עצמו בשנת 2003.

 

יועז, בנם הבכור של מרים ואריה דנקוורט, נולד ב-28 במרץ 1940 בקבוצת שילר. הוא נקרא על-שם סבו, יוסף. כבר מגיל צעיר טיפח את אהבותיו הגדולות - מוזיקה ושחמט, תחומים בהם התמיד והצטיין לאורך השנים. חריצותו ויושרו אפיינו אותו מגיל צעיר והוא היה חביב על הבריות. הוא גדל להיות בחור חזק ושרירי עם לב רחב, תמיד מוכן לעזור, שותף פעיל באירועים השונים שבמשק.

את שירותו הצבאי עשה בסיירת גולני ונטל חלק בפעולות נועזות רבות, והכל בצניעות האופיינית לו. עם שחרורו מהצבא החל לעבוד בפרדס כמרכז ענף ואחר-כך עבר לבננות. הוא אהב את עבודתו והשקיע בה את כל מרצו. לא אחת נהג לומר כי קיבוצניק טוב צריך להתפרנס... וכזה הוא היה - קיבוצניק טוב. מלח הארץ, יפה הבלורית והתואר, מחובר לאדמה ואוהב את הארץ בכל ליבו.

 

בשנת 1966 נשא לאישה את קארן ובין השנים 1967-1977 נולדו ארבעת ילדיו: אילנה, ליאת, דיויד ועמית. הוא היה אב למופת ולקח חלק פעיל מאוד בגידולם.

בשנת 85`, אחרי גירושיו, עבר לקיבוץ ברקאי, שם שימש כמרכז ענף הבניין ואחר-כך נקלט במפעל "פוליאון" כמנהל מחסן חומר-גלם. בכל תפקידיו אלו הצליח להתחבב על הבריות, חריצותו ויושרו באו לביטוי והוא השתלב בחיי הקהילה בקיבוצו החדש. כמו-כן הוא נטל חלק פעיל בגידולם של ארבעת ילדיה של זוגתו. בכל אותה התקופה התמיד בתחביביו הישנים, שחמט (השתתף בטורנירים שונים) ומוזיקה (היה חבר בשתי חבורות זמר "אלונים" ו"חן השומרון"). הוא הקפיד לשמור על קשר עם קבוצת שילר והגיע לביקורים תכופים אצל ילדיו ואמו, אותה סעד וליווה בנאמנות מעוררת הערצה כשעברה אירוע מוחי ממנו לא התאוששה. היה מטייל עימה ברחבי המשק כשהוא דוחף את כסא הגלגלים שלה. גם כשהופיעה אצלו לראשונה המחלה בשנת 2000, הוא המשיך לבוא ולבקר אותה.

אחרי טיפולים ממושכים וניתוח, נראה היה כי ניצח את הסרטן.

הוא התקרב לגיל פנסיה, אבל לא התכוון לוותר על עיסוקיו הרבים. ההתמודדות עם מחלת הסרטן חישלה אותו והוא המשיך לעבוד במפעל במרץ, החל לצייר ונהנה מנכדיו.

 

בפברואר השנה שב הסרטן לתקוף. הכדורים כבר לא הועילו. האיש החזק והאופטימי היה בטוח שינצח שוב את הסרטן. הוא היה טרוד בחזרות של חבורת הזמר לקראת טקס יום השואה, המשיך לעבוד במפעל וסירב לשקוע ברחמים עצמיים. המשפחה המורחבת תמכה בו ואפילו הספיקה לחגוג לו יום הולדת 65.

כעבור שבועיים המצב החמיר והוא אושפז לצורך ניתוח, אולם לבסוף המחלה הכניעה אותו.

בקשתו האחרונה הייתה להיקבר במקום בו נולד, בבית שלו בו הכיר כל עץ, כל שדה וכל שביל.

 

 

 

 

 

עירית, מרים, פרידה (גיסתה של מרים מארה"ב) ויועז דנקוורט

 

 

אילנה, קארן, דיויד, יועז, ליאת ועמית דנקוורט - בר מצווה על מגרש הכדור יד.
המזנונים על מגרש הכדורגל