דפי הנצחה

קבוצה: בעשור הראשון

 

חיים נולד בכפר קטן ליד העיירה הושיאטין, פולין. המשפחה עברה לכפר קודרינצה ליד מילניצה, שם גר הסב. היה זה בית גדול עם נכסים רבים. בחלוקת הרכוש קיבל אבא של חיים את חנות הברזל.

מפחד הצבא הרוסי טרום מלחמת העולם הראשונה, עברה המשפחה לוינה.

בגיל שלוש התחיל חיים ללמוד בחדר, וכעבור שנה עבר ללמוד אצל הסב בחנות.

האם נפטרה בגיל צעיר, חיים היה בן שש כשאמר "קדיש" על אמו.

ב-1913 התחיל ללמוד בכיתה א`, בסיומה פרצה המלחמה ובזאת תמה השכלתו הפורמלית של חיים.

השנים הבאות אף הן עברו בצל מלחמות, רעב עד פת לחם, המשפחה עברה לקופיצינצה, "שם לפחות היה אפשר להשיג קצת לחם."

 

בשנת 1917 מפה לאוזן בבית הכנסת עברה השמועה על הצהרת בלפור. חיים עבד קשה בחנות, אסף כסף כדי לעלות לא"י.

 בגיל 23 יצא להכשרה ובדצמבר 1932 קיבל סרטיפיקט ועלה ישר לקבוצת שילר בעקבות מוטל רוזנפלד, בן הרב ממילניצה שכבר היה בקבוצה.

כאן כבר מצא 5 צריפים, פרדס קטן וגן-ירקות לא גדול. בחדר האוכל אכלו 40 חברים מתוכם 16 קבועים.

חיים נשלח לעבודת-חוץ בפרדסים, בבניין, ב- 1934 לבקשת מוסדות התנועה, יצא לכיבוש העבודה העברית בכפר-סבא שם עבד במקום הערבים. שם גם נפגש עם מנהיגי היישוב, סופרים ומשוררים שעבדו במשמרות בהגנה על עבודה עברית.

 

בשנת 1936 נכנס חיים טל לעבודה בפרדס בבית, אותה לא נטש. כשישים שנה התמיד בענף כל עוד עמדו לו כוחותיו הפיזיים.

אהב את הענף אהבת-נפש.

פעם חלה במחלה די ממושכת וכשרק קם ממשכבו הלך לרופא לבדיקה כשבגדי עבודה בבית שחיו למקרה שהרופא יאמר שהוא בריא. ואכן, יצא מהמרפאה ישר לפרדס.

כך הגשים כחבר בתנועת "התאחדות" את חלום חייו - לחיות בקיבוץ ולהוציא את לחמו בעמל כפיו מאדמת הארץ.

חיים היה אנציקלופדיה מהלכת לתולדות הפרדסנות בארץ ובעיקר לתהפוכות מזג האויר בכל החורפים והקייצים. כשהצעירים בענף אמרו "מעולם לא היתה בצורת כזו" חיים ידע לספר ש "ב 1944 היתה בצורת יותר קשה והשקינו בינואר".

 

חיים תמיד היה שמח בחלקו וחיבב כל אדם. מעולם לא עלתה על דל שפתותיו מילה רעה על מישהו. כולם היו ידידיו במיוחד אהב את הילדים, את שמות כולם זכר, החל בבן הבכור בקבוצה וכלה בפעוטות. ואכן, הם החזירו לו חיבה.

משהוקם בית הכנסת בקבוצה, רבים היו באים בימים הנוראים, במיוחד כדי לשמוע את תפילת "כל נדרי" שלו, שהושמעה בנוסח המסורתי אליו התרגלו בעיירתם.

בשנות החמישים המוקדמות נשא חיים לאישה את בלה, אלמנה שהגיעה לקבוצה עם בתה.

חיי המשפחה המאושרים, ההבנה ההדדית, הבת שכה אהב ואחר-כך הנכדים, הביאו שמחה לבית. אמנם הם לא נשארו בקבוצה אבל היה להם קשר חם עם סבא חיים ומותו גרם להם צער רב.

 

חיים אהב מאד לצלול לימים של עבר. ההווי של העיירה, החצר של הרבי, ההווייה מסביב לשוחט. אבל היה הוא איש ההווה, נטוע בשתי רגליו באדמת הפרדס. כמה הצטער כשהושבת מיציאה לפרדס בחורף עקב הגשמים.

חיים, איש צנוע וכנה. איש שלום ורודף שלום, אהבת הבריות היתה טבועה בו .

באחרית ימיו טופל בבית הסיעוד ובלה עוזרת וסועדת אותו.

 

כל בני הקבוצה לדורותיהם ליוו את חיים בדרכו האחרונה.

זר ענפי הקומקווט מעוטר בפרי הכתום, היה מתאים לזמן ולמקום יותר מכל הפרחים שבעולם, הונח על קבר העפר התחוח.

" הטוריה היתה לו כינור" אמרו החברים.

 

כ"א בסיון תשנ"ה

 

קישורים אישיים:

גלגולו של מוסד - על חדר האוכל

 

 

חיים טל - פרדס 1976. נשלח ע"י המתנדב הנס וי זולן

 

 

חיים טל - קטיף בפרדס. מינאולה 72, דצמבר 1986