דפי הנצחה

קבוצה: קליטה

 

יש תהום לאמיצים

וצל לעייפים

ומעיין שקרירותו ניגרת.

בסוף הדרך, בסוף הדרך

יש תהום לאמיצים."

 

אירנה נולדה בעיירה נייזנוב, פולין בת יחידה לרומן ומריה ביישנביץ. בגיל 6 נתייתמה מהוריה ואומצה ע"י בני הזוג יחימיאק מהעיר פוזנן, זוג חשוך ילדים. אירנה גדלה כ"נסיכה" הוריה המאמצים השקיעו רבות בגידולה ובטיפוחה ולא חסכו ממנה דבר. לאחר חמש שנים נולדו לבני הזוג שני בנים כל נושא גידול הבנים ועבודות משק הבית נפלו על אירנה שהפכה באחת ל"לכלוכית".

מאותו רגע עברה תקופה קשה עד שבגיל 17 עזבה את בית הוריה ועבדה במפעל למברשות שם פגשה את יעקב פוגל ניצול שואה. השניים נישאו. התפרנסו מהקיוסק שפתח יעקב נולדו להם ארבעה ילדים: ורדה, ענת, שלמה וצביקה עד שנת 1957 עסקה בגידול הילדים. באותה שנה החליטו לעלות לישראל. המשפחה עלתה באונייה "ארצה" ושוכנה במחנה העולים "תל ירוחם" שם שהו כחודשיים, בתיווכם של אנשי הסוכנות הגיעו לקבוצת שילר.

בקבוצת שילר נולד בן הזקונים שרגא, "הצבר של המשפחה".

למרות קשיי השפה נקלטה אירנה במשק והייתה פעילה מאוד בחיי התרבות בקבוצה ובעיקר במסיבות פורים. דורות רבים גדלו על "הסופגניות של אירנה" שהיו לאחד מסממני ההיכר של חג החנוכה.

הייתה שקטה וצנועה, עבדה במשך שנים במטבח בחדר ירקות ומאוחר יותר בחדר שרוכים בשילטקס. הייתה מתחילה את עבודתה מוקדם בבוקר ועושה את עבודתה ללא רבב, לעולם לא מתלוננת. לא מתערבת או מביעה עמדה בעניינים הבוערים שבמשק. כל מאווייה היו דאגותיה לילדים.

 

תחביבה הגדול היה גננות ודאגה לטפח לאורך השנים גינה מפוארת, את הרגעים הפנויים במשך היום הייתה משקיעה בגינה, בערבים אחרי יום עבודה הייתה קוראת המון. הייתה "תולעת ספרים" של ממש. בנוסף הייתה תופרת, מבשלת, אישה בעלת דמיון ואלתורים ובין לבין הייתה נוהגת לעשן כ-4 קופסאות סיגריות ליום.

בשנת 1985 סגרה מעגל כשנסעה ל"ביקור מולדת" בפולין שם פגשה אחרי 50 שנה את שני אחיה החורגים.

 

הגדולה של אירנה הייתה במעשיה ובשקט בו עשתה את מעשיה. למרות החיים הקשים והאפרוריים שעברו עליה והעומס הנפשי הרב, הייתה חזקה והמשיכה בדרכיה. אישה כל כך קטנה, שמאגדת בתוכה כל כך הרבה צער אך יחד עם זאת כל כך הרבה חמלה, אהבה וטוב לב.

 

ב` בשבט תשס"ז

 

 

עם בן הזקונים שרגא - 1962

 

 

עם ורדה 1967

 

 

אירנה פוגל, הבת ורדה פוגל-שפירא מתחתנת 1970