דפי הנצחה

קבוצה: נוער א` 1936-1937

שנת עלייה: 1936

 

רחל ברקוביץ' נולדה בעיר קלן שבגרמניה, בבית זעיר בורגני יהודי טיפוסי. חינוכה מושתת היה על ברכי תרבות אשכנז: יחס של כבוד לבית הספר, לימוד באלט, חינוך מוסיקלי, עיסוק נרחב בספורט, פעילות בתנועות נוער וכיו"ב.

הרעיון החלוצי השתרש בה בתנועת הנוער, וקיבל חיזוק רב בפעילות הציונית הענפה של אחיה, חנן, אשר אף ביקר בישראל, וחזר מלא רשמים ותקוות.

ביולי 1935 יצאה רחל להכשרה, ובסוף חודש דצמבר של שנה זו, יצאה את גרמניה בדרכה ארצה.

רחל הגיעה לקבוצת שילר במסגרת קבוצת נוער ראשונה מגרמניה, אשר זכתה לכינוי "נוער א`", כשהיתה בת שש עשרה, יחד עם עוד כ - 20 נערים ונערות מתנועת מכבי הצעיר.

במהירות השתלבה רחל בקבוצה ומצאה את מקומה. אופיה הנוח, עליזות רוחה, רצונה לעזור לכל, ומסירותה וחריצותה בעבודה ובכל אשר עסקה, גרמו לכל לחבבה ולאהבה, ובעיקר בקרב חבריה בנוער.

רחל היתה שותפה פעילה בכל עיסוקי הנוער, תרבות וספורט, ובעיקר אהבה את ענף האתלטיקה. עוד בחו"ל השתתפה בתחרויות ספורט בענפי הקפיצה והריצה, וכאן במשק השתדלה להמשיך בכך בסיועו "המקצועי" של יעקב פלנר.

כמקום עבודתה הקבוע בחרה רחל בענף הרפת, ותקופה ארוכה, עד לאחר נישואיה, המשיכה לעבוד אותה עבודה פיזית קשה, מבלי לבקש שום יחס מיוחד משום היותה נערה. היא באה מבית אמיד ומעולם לא עבדה, אך כאן הסתגלה במהירות לכל עבודה פיזית: בגן ירק, במטבח, הלול, תמיד בלטה בחריצותה וביופיה.

 

רחל הכירה בתקופת נעוריה בקבוצה את שלמה שהיה מחברי המשק, והם נישאו בשושן פורים 1938. היא היתה הראשונה מבין חברי הנוער שהקימה את ביתה בקבוצה ובכך עוררה את קנאתם, אך הם שמחו יחד איתה באושרה.

חייה התוססים של רחל נבלמו לפתע בראשית ינואר 1939, כאשר בחודשי הריונה הראשונים תקפה אותה מחלת השיתוק. המאבק על חייה היה קשה וכמעט נואש, אך רחל הבריאה ואף הצליחה לסיים את הריונה בשלום, להפתעת רופאיה. אולם המחלה השאירה ברחל צלקות עמוקות. ההגבלות הפיסיות היו רבות וכל אורח חייה השתנה. יש לציין, עם זאת, כי המחלה לא הצליחה לפגוע באומץ רוחה. מאמצי השיקום של עצמה היו לאין שיעור, ורופאיה יודעים לספר כי רק כוח רצונה העז השיב לה את השליטה בגופה.

רחל עבדה במשך חמש עשרה שנים בבית התינוקות, ומילאה תפקידה במסירות ובנאמנות. זמן רב לאחר שעזבה את בית התינוקות, משום מגבלותיה הפיסיות, טיפלה רחל בכל תינוק בימיו הראשונים. היא הדריכה את האם הצעירה ברחיצת תינוקה, עמדה לצד המוהל בברית ונסכה ביטחון על משפחת הנולד.

 

כשכבדה תנועתה עזבה רחל את בית התינוקות וחיפשה מקום עבודה בו תוכל לעבוד ולתרום לציבור. וכך למדה רחל לסרוג במכונת סריגה, ומאז במשך כ - 10 שנים לבשו ילדי המשק ואף חברים רבים סריגים "מתוצרת מקומית", סוודרים, כובעים וחליפות.

שעות העבודה של רחל היו ארוכות מאד. בערבים ישבה בביתה, וגמרה את עבודותיה בתפירת יד, או שלקחה מידה לסוודר חדש.

בלב כבד נטשה רחל את מכונת הסריגה, ושוב משום מגבלותיה הגופניות.

שלושים ושתים שנים חלפו מאז קמה רחל ממחלת השיתוק, ובמשך כל אותן שנים, נאבקה באומץ לב בקשיים הגופניים אשר נכפו עליה אך רוחה לא נשברה, היא זכתה להערכה רבה בקרב החברים.

בחודש מאי 1971 תקפה אותה המחלה הממארת.

רחל נפטרה בגיל צעיר, כחצי שנה לאחר פרוץ המחלה.

 

כ"ב בטבת תשל"ב