דפי הנצחה

קבוצה: בעשור הראשון

שנת עלייה: 1923

 

ציפורה נולדה באוקראינה. בעודה צעירה עזבה את בית הוריה ובאופן בלתי לגאלי, בעליה השלישית, בשנת 1923 הגיעה לארץ.

היא בחרה בדרך החלוצית והתמידה בה עד יומה האחרון.

חברת "קבוצת הטבק" בראש פינה, מראשוני "קבוצת השרון" במנחמיה.

זמן מה עבדה בעבודת חוץ ברחובות שם נישאה ליונה והיו יחד ממיסדי כפר בילו.

בתרצ"ה - 1935, עברה עם משפחתה לקבוצתנו.

מרץ, פעילות שמחת חיים, רוח התנדבות - כל התכונות הנעלות האלה, התרכזו באישה מופלאה זו. עם קריאת האומה להתגייסות לצבא הבריטי, היתה בין ראשוני המתנדבים, וילדיה אז צעירים מאד.

ובקבוצה - ידה בכל. בפעילות תרבותית, בעבודה חינוכית, במטבח, אין פינה אשר שמה של ציפורה אינו שזור בה.

חייה בקבוצה לא היו קלים. היה עליה להקים ולקיים בית, לחנך את ילדיה ויחד עם זאת, להתמסר לחיי הקבוצה, וכל זה כשהיא נשואה לעסקן אשר פעילותו החזיקה אותו רוב הזמן מחוץ לבית.

היא הצליחה בזאת בכוח אופיה החלוצי, רוח ההתנדבות וצורך העשיה. אלה היו קוויה הבולטים.

האסון הגדול אשר פגע בישוב בטכס אזכרה אשר התקיים בקיבוץ מעגן שבעמק הירדן, עקר מתוכנו את ציפורה.

תמה שירת חייה של דמות נדירה, בעלת חן ונועם נשי, מחוננת בחוש יופי, מלאת כוחות יצירה ויוזמה מקוריים.

תמימות נפשה של ציפורה, שלובת זרוע היתה עם טוב ליבה.

רחמנותה, וכושרה להגיש עזרה וסעד בחיוך, לא ישכחו.

 

ציפורה נהרגה באסון מעגן. שכלנו דמות בלתי נשכחת.

 

כ"ח בתמוז תשי"ד