דפי הנצחה

בשילר משנת: 1934

 

נולדתי בבורניה, פולניה, ב-25.04.1913 . היינו שתי אחיות ושלושה אחים.

חונכנו לעלות ארצה ולבנות את המולדת. השתייכתי לגורדוניה - תנועה ציונית עם הגשמה. למי שלא רצה להגשים, היו תנועות אחרות. כל תנועות גורדוניה רצו ללכת בדרכו של א.ד. גורדון.

עליתי לארץ ב-04.02.1934 עם יחזקאל בדרכון אחד. לקיבוץ הגעתי דרך תנועת גורדוניה - חלוצה, מגשימה. ופה פגשתי את יצחק.

עבדתי בפרדס, במטבח, באריזת פרי הדר. "קבוצת אריזה" עבדה בכל הסביבה, מורכבת מחברי נען, גבעת ברנר ושילר. לכל מקומות העבודה בחוץ הלכנו ברגל.

 

חברי קיבוץ יגור הביאו לקיבוץ כוורות, מכיוון שלהם לא היו פרדסים. עבדתי איתם אחרי שעות העבודה ולאט לאט נכנסתי לזה. בהתחלה קנינו 15 כוורות מיגור וגדלנו ל - 300 כוורות שעמדו היכן שבית התרבות נמצא היום.

כשעזבתי את הדבורים, גידי גטריידה המשיך עוד שנתיים לעבוד. אחר כך מכרו את המכוורת לרמי וכך תם סיפור המכוורת של קבוצת שילר. (במכוורת עבדתי 17 שנה.)

 

כשהקימו בית אימון חדש (היכן שהמרכולית נמצאת היום), נכנסתי לעבוד בלי שום הכשרה. אילן טננבאום עבד איתי. בבית האימון עבדתי 11 שנה. אחרי שהייתה מגיפה בלול, העבירו אותי להיות מטפלת לנוער מיוחד, עד שאלו התגייסו לנח"ל.

בתור גמלאית נדדתי בין המטבח (במטבח הכנתי את ארוחות הבוקר ואת ארוחות הערב), שילטקס ועד צופיה.

 

בשנות השלושים הגענו שני זרים והקמנו משפחה גדולה, יפה וענפה. הרבה ילדים, נכדים טובים ונינים.

שנינו נהנים היום מהמשפחה שלנו. מה יכול בן אדם לבקש יותר?

יוכקה נפטרה והיא כמעט בת 100.

 

 

יהודית פוקס-בילדנר, שמואל קרמיש, מנדל רוזנבלט (אח של אסתר) ואסתר קרמיש.