דפי הנצחה

קבוצה: בעשור הראשון

שנת עלייה: 1929

 

ישראל נולד בעיר בריימן בגרמניה למשפחה יהודית לא מסורתית, ששמרה בקנאות על הזיקה ליהדות.

אביו יוסף שהיה רס"ן בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, החליט ב- 1910 לבקר בפלסטינה ולראות את המקום אליו נמשך כל כך.

כשחזר, גמר אומר בנפשו לחנך את בניו שיהפכו הם את חלומו למציאות.

בגיל 17, ב- 1924, בעידודו של אביו הלך ישראל להכשרת החלוץ. ב- 1929 עלה ארצה, לחיפה, ומשם נשלח לקבוצת שילר אשר זה עתה עלתה על הקרקע.

בתחילת שנות השלושים משנפטר אביו, נסע לגרמניה והביא את אחותו מרים, ואת אימו לקבוצה.

ב-1936 התגייס ישראל למשטרת הישובים, הנוטרות, והמשיך בדרכו הצבאית בפלמ"ח, בהגנה בפעולות נועזות נגד הבריטים והערבים. אחרי כן בפלוגה ה` במחלקת הסיירים בפלמ"ח.

הביא עולים בלתי לגאלים לארץ במערכות ההעפלה.

הילדים זוכרים את ישראל הגפיר, ישראל הגיבור רוכב על סוסו. (הקרן הקיימת הדפיסה כרטיס ברכה ליהודי הגולה ובה מופיע ישראל החלוץ דוהר על סוסתו).

אגדות רבות סופרו אודותיו על מעלליו בפלמ"ח. ישראל הסייר, ישראל המדריך, ישראל הקלע.

עם פרוץ מלחמת השחרור, היה ישראל מראשוני המתנדבים.

 

ב- 1949 חזר לקיבוץ וכאן הקים את ביתו ומשפחתו.

ישראל היה איש מיוחד במינו. עלם יפה תואר, שזוף, ובפיו לשון אחת ויחידה - עברית. (עם אימו, כשאיש לא שמע, דיבר גרמנית...).

קומתו הזקופה, המבט, הפנים הכהות, הידיים המיובלות, דמות שלמה וחזקה, "צבר" של ממש.

ישראל היה איש צנוע מאד, מסתפק במועט, למגוריו שימשה הבאר הישנה ליד המוסך. אף פעם לא התאונן, מאד אהב לבוש ערבי. במסיבות שבת, בראשית הקבוצה, כשגלי ההורה והשירה היו בשיאם, היה ישראל נותן הופעה של דבקה ערבית והיה מלהיב את כל הקהל.

ישראל היה איש ישר, הגון מאד, איש אמת. בעל מסור למלכה, אב נפלא לילדיו וסבא טוב ואהוב.

נעים היה לשבת במחיצתו ולשמוע את דבריו. בקיא היה בתחומים שונים. ידיעותיו היו מקיפות בגיאוגרפיה, בטבע, בהיסטוריה כללית ובתולדות עם ישראל. אהבתו לארץ ולנופיה לא ידעה גבול.

 

במשך שנים ארוכות, עד שהמחלה הכריעה אותו, היה ישראל החצרן בקבוצה. עם הטרקטור הרתום לעגלה, סובב היה בין בתי הילדים, אוסף את הכביסה למכבסה, דואג להעביר את האוכל ממטבח ילדים לבתי ילדים. המשלוחים הגיעו תמיד ליעדם בזמן, בכל מזג אויר וברצון היה ממלא עוד כל מיני בקשות של החברים. הוא ראה בתפקידו חשיבות רבה, וגם כשהמחלה קיננה בתוכו, לא נטש את התפקיד.

בבית חולים היה הוא דוגמא ומופת לצוות הרופאים ולחולים.

מורשת ישראל ואהבת ארץ ישראל היו נר לרגליו תמיד. בדרכיה הלך, בשביליה סייר ובין רגביה נטמן.

 

י` בתשרי תשמ"ד

 

קישורים אישיים:

"הדוד"

 

 

 ישראל ול ומרים ול-דנקוורט, בברמן עיר הולדתם - 1923

 

 

שראל ול- הודפס על גלויה במסגרת הסדרה "האושר בעבודה".

 

 

 

 

 ראובן גולדהירש, אברהם קמל, ישראל ול - שומרים על חצר הקבוצה