דפי הנצחה

קבוצה: בעשור הראשון

 

יעקב נמנה על דור המרדנים. היה בין הראשונים שהצטרפו לתנועה שנורדאו קרא לה "יהדות השרירים", בגולה.

פלנר היה תקיף בדעתו, כי בגוף בריא שוכנת נפש בריאה.

בדעה זו החזיק עד יומו האחרון.

בנעוריו, התמסר כולו לחינוך דור יהודים גאים, אמיצים ונאמנים. כזה היה פלנר באופיו.

בזמן הפרעות באוקראינה, 1918- 1920 ראו את פלנר מגשים את תורתו הלכה למעשה.

עמד בראש המגינים, תמיד במקום המסוכן ביותר ובתוך גבורה עילאית.

"ב- 1927, כשהגיע פלנר לקבוצה ונפגשתי בו בפעם הראשונה, נזכרתי שראיתיו בלבוב במערכות הכבדות של הנוער העברי באוניברסיטה. בצעד בטוח ובגאוה צעד בראש המגינים על כבוד ישראל."

מאז עברו שנים רבות.

 

פלנר הצטרף לקבוצה בהיותו כבר בגיל העמידה לאחר שהיה במשך שנים פעיל מאד במועצת פועלי חיפה וב"הפועל" חיפה כמדריך להתעמלות ואתלטיקה קלה.

כאשר הוא בא לקבוצה, החל מיד לדבר על טיפוח הספורט. ניסה ללא הצלחה יתרה להשפיע על הצעירים של אותם ימים רחוקים בכיוון זה, ובכלל השתדל מאד להפיץ את תודעת הספורט בין החברים מכל הגילים. אולם ברור היה שבלי מגרש מתאים שעליו אפשר להתאמן בריצות בקפיצות ובזריקות, שהיו עיקר התמחותו של פלנר, אין סיכוי לתת תנופה כלשהיא לפעילות ספורטיבית. ברור היה לגמרי שאין ביכולתו של המשק להפריש חלק מאדמתו למטרה זו וכן למצוא את הסכומים הדרושים כדי לשכור טרקטורים שיעשו עבודת-ישור גדולה זו.

אבל באותם ימים נכנס המשק לעידן העיבודים המכניים, ופלנר הבין מיד שנפתחת בזה אפשרות להגשים את חלומו. מובן שהרעיון נתקל באדישות הידועה לענייני ספורט וגם בשיקולים כספיים אשר נגדם באמת היה קשה לטעון.

פלנר עבד בקבוצה כפועל מתמיד, דייקן, תובע הרבה, אך קודם כל מעצמו. ערירי היה בתוכנו.

היטב ידע מה הן החובות המוטלות על כל אחד מאיתנו. היה שופט שלא הקל בדין, לא כלפי עצמו ולא כלפי הזולת.

 

כשהכריעה אותו מחלה נוראה, קם ובהכרה ברורה הוציא פסק דין על עצמו ביום כיפור של שנת תש"ח.

אנו מרכינים ראש בפני רוחו החזקה, בפני מסירותו ללא חשבון, בפני טוהר חייו וקדושת סבלו.

 

יהי זכרו ברוך 

ט` תשרי תש"ח

 

קישורים אישיים: