דפי הנצחה

ארץ לידה: אוסטריה

קבוצה: נוער ד` 1941-1942

 

רות הגיעה לקבוצת שילר במסגרת "נוער ד", בהיותה בת 17, לאחר מסע רווי סבל מיוגוסלביה. היא השתייכה לקבוצה בת 20 צעירים שנמלטו מווינה בינואר 1939, הגיעו עד יוגוסלביה ושם נאלצו לשהות עד מרץ 1941. משם הם נסעו דרך בלגרד וסלוניקי לאיסטנבול, ובתום שבוע קבלו ויזה לא"י. הם הגיעו ארצה בסוף מרץ 1941, לאחר נסיעה ברכבת דרך חלב וטריפולי (סוריה) ונשארו בהסגר בעתלית כשבועיים, עד בואם לקבוצת שילר בערב פסח תש"א.

 

ביוגוסלביה שהתה רות כמה חודשים במחנה פליטים, ושם פגשה את אמו של בעלה-לעתיד, גם היא פליטה מווינה. לאחר עלייתה לא"י, כתבה רות לבן, אורי שוורץ, לפי הכתובת בחיל האוויר המלכותי הבריטי שקיבלה מאימו, והוא ביקר אותה בקבוצת שילר באחת מחופשותיו .

בשנת 1943 התגייסה רות טטלס לשורות הצבא הבריטי ועבדה כנהגת משאית. נושא ההתגייסות של נשים לצבא הבריטי היה שנוי במחלוקת, ולמרות זאת חברי קב` שילר שיבחו את החלטתה, חיזקו את ידיה ואיחלו לה הצלחה. ב"עלים" ממרץ 1943 מופיע מכתב מרות לחבריה בשילר, ובו היא מתארת את חייה במסגרת קורס נהגות ואת געגועיה לחברים ולחיי הקיבוץ.

 

ב 1944 היא נישאה לאורי שוורץ , ונאלצה בשל כך להשתחרר מהצבא.

לאחר תום המלחמה ועם שחרורו של בעלה מחיל האוויר המלכותי הם עברו לגור בירושלים ואחר כך בנמל התעופה בלוד, שם עבדה רות כאלחוטנית ואורי עבד כמטאורולוג.

 

בוקר אחד בתחילת 1948 הייתה רות בדרכה למשרד, כאשר פגע בה רכב של נהג שיכור.

היא איבדה את הכרתה ונפטרה כעבור כמה ימים.

רות הייתה צעירה מאוד במותה, ולזוג לא היו עדיין ילדים.

משפחה צעירה נגדעה באיבה.

כותבת רחל רייפן: "רות טטלס ז"ל היתה בנוער ד`. רצה הגורל, ששני הורי, גם אבא: אלי רייפן, וגם אמא הילדה רייפן, טיפלו בחברת נוער ד`.

רות התגייסה לצבא הבריטי ובחלק מתקופת השירות הצבאי שלה, היא שירתה במצריים.

מה שזכור לי, הוא הביקור שהיא ערכה בקבוצה, לאחר שחרורה מהצבא הבריטי, ולאחר נישואיה.

היא באה לקבוצה עם בעלה והם היו זוג מקסים. היא היתה ג`ינג`ית חמודה, מלאת חיים. היתה אז מאוד מאושרת,

והאושר שלה היה כל כך בולט, שאני זוכרת את זה מן הביקור ההוא שהתרחש בהיותי בגיל 10 בערך.

הם: רות ובעלה, ביקרו בבית הורי, ואני הייתי אז בבית. היא סיפרה קצת על השרות שלה בצבא הבריטי, על נישואיה,

ועל התוכניות המשותפות העתידיות שלהם. לי זכור ביקור של זוג מקסים, מאוד מאושר, מלא אופטימיות ואושר.

זכור לי גם כן, כמה הצטערנו כשנודע שהיא נספתה בתאונת דרכים אכזרית."

יהי זכרה ברוך.

כותב אורי שוורץ : נישואיי עם רות היו מאושרים. למרות התלאות שעברה בגיל הנעורים, החיים במשפחות אומנות שונות, ההגירה מאונס ממולדתה והמסע לארץ ישראל בתנאים קשים, רות הפכה לאישה נעימה ושמחה. היא אהבה ילדים ורצתה מאוד להקים משפחה.

מותה הטראגי אחרי ארבע שנות נישואים בלבד הותירו אותי המום ושבור.

מה שהקל עלי לשאת את הכאב הייתה העובדה שכעבור כמה שנים הוזמנתי להצטרף לאו"ם כמטאורולוג. חייתי ועבדתי במקומות שונים בעולם. וסייעו לי גם נישואיי בשנית לצעירה הולנדית יהודייה בשם יטי, שהתחבאה בזמן המלחמה בדומה לאנה פראנק וכך ניצלה. היא ליוותה אותי בהרבה ממסעותיי מטעם האו"ם ונפטרה אחרי 47 שנות נישואים.

והיום, כאשר אני כבר זקן וחי בצידו השני של העולם [בקנדה], אני נזכר בימי נעוריי ורוצה להודות לאלה שסייעו לי ולבני משפחתי.

אני רוצה להודות לקבוצת שילר, שבה לראשונה פגשתי את רות ושבה ביליתי חופשות מהנות.

אני שמח שביכולתי לסייע לקבוצת שילר לחגוג את יובל ה- 75.

 

קישורים אישיים: