דפי הנצחה

דף הנצחה לגטריידה אישה ז"ל
(27/01/1909 - 05/10/2005) ( - )

כמה נקודות מתוך חיים שלמים

עלזה-אישה גטריידה נולדה בברלין, גרמניה, ב27- בינואר 1909 והייתה הבת השנייה במשפחת לב. אחריה נולדו עוד ארבע אחיות והייתה זו משפחה של שש בנות. כולן הגיעו לשיבה טובה וארבע מהן חיות עימנו היום.

בשנת 1932 נישאה עלזה לב לאברהם גטריידה ובארבע השנים הבאות, עדיין בגרמניה, נולדו ילדיהם אמי, גידי ונורית. למעשה, מיום נישואיהם של עלזה עם אדי שזורים חייו של האחד בחייו של השני באופן שכמעט איננו מאפשר לדבר על כל אחד בנפרד.

בשנת 1937, כאשר הבינו בחושם הבריא לאן מוביל השלטון הנאצי, החליטו למכור את המפעל וכל מה שניתן ולצאת מגרמניה מיד, ללא שהות. הם קבלו את ה"סרטיפיקטים" מישראל ויצאו ממש ברגע האחרון ברכבת לטריאס עדיין יכלו מבקרי הניירות הנאציים להורידם בכל רגע. הם עלו על אוניה, שהובילה אותם לארץ ישראל עם שלושת ילדיהם, לחיים חדשים תרתי משמע.

חבלי הקליטה היו קשים ביותר. חודשים הם גרו בתל אביב. אדי לא שעה להצעה לקנות אדמה באזור ל` בתל אביב ולא נתן דעתו להצעה של קופ"ח להקים מחלקה לאורטופדיה ולעמוד בראשה. האידיאל שעליו התחנכו, ולאורו הדריך אדי בתנועת הנוער, היה הגשמה בקיבוץ.

בחיפושם אחר קיבוץ אליו יוכלו להצטרף, הסתבר שקיבוצים באותם ימים לא מיהרו לקבל משפחה עם שלושה ילדים. לבסוף הוחלט, בלחץ הגזבר, לקבלם בקב` שילר בסידור כספי, שעזר מאוד לקיבוץ בימים אלה של חוסר כל.

המסלול שעברה עלזה, שנקראה בינתיים אישה ע"י בנה אמי, היה דומה למסלול שבו עברו כל החברות שנקלטו - עבודה בחקלאות, בחינוך ובמטבח. דווקא שנות החינוך שלה, השנים בהן טיפלה בתינוקות ובגילאי הפעוטון והגנון, התאפיינו במיצוי יכולת מרשימה של טיפול בילדים בגישה טבעית וישירה תוך הפעלת חושים בריאים, אהבה וסבלנות. במהלך שנות העבודה בבתי הילדים נולד חנן, ילדם הרביעי של אישה ואדי.

בשנות השישים שינתה אישה כיוון ופנתה לעבודות פקידות ומזכירות. ידיעת שלוש השפות - גרמנית, אנגלית ועברית - ושליטתה המלאה בהדפסה על מכונת הכתיבה, זו של פעם, וכן יכולתה לנסח מכתבים הפכו אותה ל"מזכירה בכירה". תחילה בצעה אישה, בזמנה החופשי, את כל ה"קורספונדנציה" של מערכת הפניות לקבלת פיצויים מגרמניה אותה ניהל אדי. לאחר מכן עבדה במזכירות הקבוצה ומשם נלקחה לטובת משרד המפעל שהוקם אז.

לאורך שנים רבות ניהלה את כל ההתכתבויות והקשרים הבינלאומיים של שילטקס וכן בנתה ושמרה על תיקיית המסמכים הגדולה והמסועפת וכך הייתה לעזר ולתמיכה למנהלי המפעל.

אישה, כמו גם אדי, שניהם באו מבתים שהחשיבו מאוד את תרבות הקריאה, המוסיקה, האופרה והתיאטרון וברוח זו הם התחנכו בבתיהם. שניהם קראו ספרים, שניהם למדו לנגן על כלים, שניהם אהבו מוסיקה ואופרה וטיולים בטבע.

לאור כל אלה היו גם חייהם בקבוצה שזורים כל השנים בפעולות תרבותיות ובחיפוש אחר גירויים מגוונים לסיפוק צרכיהם החברתיים והתרבותיים. אישה הייתה משוגעת על טיולים והצליחה למשוך אליהם גם את אדי. טיולים בכל הארץ עם התפעלות בלתי פוסקת מנופיה, ויותר מאוחר גם טיולים בחוץ לארץ.

מארבעת ילדיהם זכו אישה ואדי לשישה עשר נכדים - ארבעה מכל אחד. בנוסף להיותם סבא וסבתא היו אישה ואדי חברים אישיים של כל אחד מהשישה עשר. היחסים ביניהם לבין כל אחד מהנכדים היו לשם דבר ויילמדו עוד שנים רבות. עשרים ושישה נינים ליוו את אישה בדרכה האחרונה. היא הלכה לעולמה, בדיוק בגיל שבו היה אדי כשנפרד ממנה - תשעים ושש שנים ושמונה חודשים. היא הלכה מאיתנו בתאריך יפה - ראש השנה, שלמה עם דרכה ומעשיה, גאה בהישגיה ומוקפת במשפחתה, בדיוק כפי שרצתה.

יהי זכרה ברוך

כולם היו בנייך אמא - חנן גטריידה 06.10.2005

הנה הם באים אמא, ללא הבדל גיל

משתתפים, מחזקים ובעיקר זוכרים.

הם באים מכל תקופות חייך אמא,

באים להיות איתנו כי זוכרים אותך.

הם באים מהגנון - הם היו בני שלוש,

הם באים מהפעוטון - הם היו בני שנתיים,

אפילו מבית התינוקות הם עולים - הוריהם סיפרו להם.

הם מושיטים יד, והם זוכרים הכול אמא,

הם לוחצים את היד

ויוצא להם - בת כמה אמא?