דפי הנצחה

 

היינו קבוצה של כ 11 ילדים ילידי שני שנתונים 1947 ו- 1948 .

זיוה הייתה אחת מאיתנו. הרבה זיכרונות אין לי ולבני מחזורי מזיוה היות ומירב השנים שהתה במסגרות מתאימות לה יותר מאשר המסגרת של הקיבוץ באותן שנים. זיוה הייתה איתנו בפעוטון, בחלק משנותינו בגן ומעט בכתות ב' ו-ג', היו אילו פסקי זמן בהן עברה ממסגרת למסגרת.

לא ראינו בה משהו חריג היא הייתה מאוד גדולה פיזית, צורת הליכתה היתה קפיצית, הרבתה להשמיע קולות מוזרים שהיו מלווים לעיתים בהתפרצויות, דיבורה היה מאוד מקוטע בהגייה בלתי ברורה ובמספר מילים מצומצם.

תמיד לוותה זיוה ע"י אימה - מרים שהשקיעה בה וליוותה אותה באהבה ונאמנות אין קץ לאורך כל חייה.

 

                זיוה ויועז - האח הבוגר

 

 זכורה לי סיטואציה אחת מהגן בה ישבנו כולנו כולל זיוה במעגל בפעילות עם יונה גורן, שהייתה הגננת שלנו. 

באחת הפעמים כשיונה קמה ממקומה זיוה שישבה לידה משכה את הכסא של יונה אחורנית מבלי שיונה הבחינה בכך וכשרצתה זו לשוב למקומה נפלה אחורנית לקול צחוקנו.

בחלק מכתה ב' וג' זיוה הצטרפה אלינו. ישבה לרוב בצד ועסקה בציור ברקמה ואריגה כשמרים אמה תמיד לצידה מרגיעה תומכת ומכוונת. התוצרים היו צבעוניים ומושקעים. בראייה של מבוגר וממרחק הזמן הייתה הרבה סערה בציורה.

לפי מיטב זכרוני זיוה שהתה ב"איתנים" בשנות הילדות הראשונות ומאוחר יותר גדלה "במגדיאל".

 

עם השנים הקשר נפסק לגמרי.א ך בכל הזדמנות של חג ,חופשה חורף קיץ מרים הייתה מביאה אותה הביתה מטיילת איתה, כשזיוה תמיד נשענת ונתמכת במרים. הולכות יחדיו ברחבי הקיבוץ יוצאות שתיהן בחלוקי מגבת לבריכה, לטיפול אצל ינטין הפדיקוריסטית ולביקר במספרה.

 

גם אחרי לכתה של מרים המשיכה ינטין לבקר את זיוה מידי שבוע ולהביאה לביקורים בקיבוץ.

עד לכתה של זיוה מאתנו בשנת 2014.