דפי הנצחה

נולדה בפולין

שנת עלייה: 1945

בשילר משנת: 1948

 

תשעה באב 2012

סבתא פלה שלנו - הקריאה חיה מוזס דיאמנט

כמה שהשנים האחרונות לא משקפות את מה שאת בשבילנו....

סבתא בשבילנו זו פינה חמה ואוהבת, בית שתמיד עטף אותנו בכל כך הרבה דאגה ונתינה.

סבתא בשבילנו זה שיחות מסביב לשולחן בפינת האוכל, לשמוע סיפורים מרתקים מימים רחוקים וגם להתעדכן על הכאן ועכשיו של הימים והאירועים האחרונים ....

סבתא בשבילנו זו ארוחת יום שבת שמתחילים לעבוד עליה בבוקר לקראת המפגש המשפחתי בערב, עם תפריט ייחודי לכל עונה בשנה ....

סבתא זה להכנס לחדר האוכל, לחפש את הפנים המוכרות ולפגוש בעיניים מאירות ומבט מלטף.

סבתא זו מגירת שוקולדים עמוסה שנפתחה לכבודנו בכל שעות היממה .

 

אבל יותר מכל סבתא בשבילנו היא דמות של עוצמה וכוח שבחרה בחיים על אף סיפור אישי מצמרר של אובדן וכאב. השיעור לחיים שהורשת לנו הוא למצוא תעצומות נפש וכוחות מבפנים בכדי להתמודד עם כל דבר בחיים - ואת ידעת לעשות את זה יותר מכל אחד ואחת שאני מכירה :

הצלחת לשרוד את המלחמה, את החיים הקשים בגטו ואת מחנות העבודה והכפייה, הצלחת להשאר בחיים גם אחרי תאי הגזים באושוויץ, לצעוד את צעדת המוות ולעמוד מול דילמות בלתי אפשריות לגבי חייהם של הקרובים לך מכל...

איך הצלחת לאחר שאיבדת את כל משפחתך, לעלות לארץ, להתחתן עם סבא ולהקים משפחה וחיים חדשים.

ולמרות שהחיים שוב העמידו אותך במבחן הנורא מכל של אובדן בת, וחיה נהרגה - הצלחת לשמור על חיות, משפחתיות ולהמשיך להעניק בטחון ואהבה לנו ולסביבה.

 

סבתוש,

כמה שהשנים האחרונות לא משקפות את מה שאת בשבילנו .....

איך לאורך כל השנים האחרונות בבית הדר רק ביקשת לחזור הביתה והיית בטוחה שעוד רגע את שבה הביתה לפגוש את סבא ישראל. אנחנו, שלא תמיד הצלחנו להיות שם בשבילך בתקופה זו, רוצים להאמין ולקוות שעכשיו בדרכך האחרונה, את סוף סוף חוזרת הביתה, למקום בטוח ושלוו, לפגוש את האנשים היקרים שאבדו לך בדרך.

אוהבים, כואבים וממשיכים בדרכך,

מכולנו.

 

פלה יקרה - רותי אלימה

בסוף השבוע, שבת קודש, ערב הזיכרון לחורבן בית המקדש, נשמת את נשימותיך האחרונות והיום אנחנו מלווים אותך לקברות עולם. זכית להקבר בקבר ישראל שלא כמו רבים מבני משפחתך, אשר לא זכו להגיע לקבורה והם נספו בשואה, ומעולם לא היה לך מקום להתאבל עליהם. השואה, הייתה חלק בלתי נפרד מחייך, גם כהשסתיימה המלחמה ועלית ארצה.

 

נולדת בעיירה קטנה, לא הרחק מהעיר קרקוב ועברה עליך ילדות נעימה, עד שפרצה המלחמה ואת נאלצת למצוא דרכים לשרוד בעבודות פרך ובתנאי מחייה כמעט בלתי אפשריים. ישראל סיפר לי פעם, כמה הוא גאה בך שהיו לך את הכוחות לעזוב את המשפחה להלחם על חייך בעבודות הקשות אותן נאלצת לעשות ולשרוד את השואה. ואני שהנושא מעניין אותי, מצאתי עצמי בביקורים בפולין מדמיינת לי אותך, נערה צעירה ויפה, הנלחמת על חייה, נלחמת ברעב במחלות ובבדידות, לאחר שאבדת את בני המשפחה וחשה גאווה על ההכרות שלי איתך , שורדת אמיצה ממחנה המוות אושוויץ בירקנאו, שהקמת משפחה ובנית חיים חדשים.

 

את בוחרת לקשור את חייך עם ישראל בן זוגך, אף הוא שורד שואה ובביתכם שהיה מקור לשמחה, היה תמיד ברקע העבר הנורא. נולדות לכם שלוש בנות יפיפיות, אתם חיים את חיי הקבוצה, מקפידים לעבוד היכן שנדרש ולקיים את אורחות החיים, החדשים בהם בחרתם להיות שותפים. וברקע בכל יום שעובר נוכחת החוויה האישית שכל אחד מכם עבר ואתם אינכם משתפים ואת הכל מדחיקים.

ואז, מבלי התראה מוקדמת, כשהכל נראה כל כך יפה וטוב, האסון מכה בכם בעוצמה רבה ואין ניחומים. אתם מנסים לתמוך האחד בשני, אך עוצמת האסון כבדה מנשוא.

אני מעלה בזכרוני חוויות ותמונות מהחיים בקבוצה - ישראל ליד תנור האפייה ואנחנו הילדים מתרוצצים, משחקים דג מלוח ומחכים לתוצרת. את פלה היקרה מזוהה עם בית הילדים ב` ג` אותו טיפחת במשך שנים והיה בית הילדים שלך בו עברו וחונכו דורות של ילדים וילדות, אשר רבים מהם מלווים אותך כאן בדרכך האחרונה. ביתכם בגבעה מהווה מקום מפגש שלנו הילדים. יושבים, מתרווחים על כסאות הנוח במרפסת ונוגסים בעוגות השמרים, אשר זה עתה יצאו מהתנור. בשכונה התקיימו מפגשים בערבי שישי שלכם עם החברים נעמי וצבי, חנה ואריה,בתיה ויחקאל ובלה וחיים, שלצערנו הרב, כולם, כבר לא איתנו .

 

אני מחייכת כשאני נזכרת בשלבי טיפוח הגינה והחלפת הייחורים עם אמא שלי שהיו חלק משגרת היומיום, בריטואל כמעט קבוע, אחרי יום העבודה פנית אל הצמחים ושם כנראה מצאת מרגוע לנפשך הפצועה.

המשפחה היוותה עבורך ועבור ישראל עוגן ומשענת ומלאו את כל עולמכם. גאים הייתם בבנות ובמשפחות שהקימו ועבורכם שמחה הייתה שווה משפחה.

לצערנו הרב, מזה מספר שנים שאבדת את הקשר עם הסביבה וחייך היו נטולי עניין ומשמעות. נאלצת לשהות בבית הסיעודי ולא שלטת על גורלך, עד אתמול היום בו נשמת את נשמתך האחרונה.

 

פלה יקרה, אישה יפה, יהי זכרך ברוך נזכור כולנו, כי חייך הם: עדות לגבורה.

 

 

 

פלה פרשטנדיג, חנה לוי, {}

 

 

 יונה גורן הגננת, פלה פרשטנדיג המטפלת