דפי הנצחה

אמנון נולד בקבוצת שילר להוריו יוכבד וישראל שטוסר אח בכור לנירה רני וטליה יבדל"א.

גדל והתחנך בקבוצה.

את שנת השירות עשה בהכשרה שהקימה את קיבוץ עין גדי ואת שירותו הצבאי עשה בנ"מ. כשהשתחרר עבד בפלחה

וברפת, ונהג להפליג בסיפורים איך חרשו את הנגב ועיבדו שטחים ליד הכינרת, במדינה הצעירה והלא מיושבת.

בהמשך הפך לנהג על משאיות הקיבוץ (או כפי שחבריו להגה קראו לעצמם הנדסאי תעבורה). כמו כל דבר שעשה, היה מקצוען וקפדן, והכיר כל שביל ושעל בארץ מדן בצפון ועד שארם שבסיני.

אהב את עבודתו ואת חבריו הרבים לעבודה.

 

בשנת 1965 נשא לאישה את ורדה שי בת הקבוצה ונולדו להם שני ילדים, יובל ורותם. אולם בשנת 1969 נפטרה ורדה בפתאומיות ואמנון נשאר עם שני ילדים פעוטים.

כשנה לאחר מכן נשא אמנון לאישה את פסיה תבדל"א שהייתה אף היא אלמנה ובאה לגור בקיבוץ עם בתה עפרה. הם הרחיבו את התא המשפחתי עם הולדתם של הדס, אורן ואלי.

בשנת 1979 הוצע לאמנון "לרדת מההגה" ולקחת על עצמו את תפקיד רכז הבניה בקבוצת שילר. את תפקיד זה מילא בצורה מקצועית תוך דאגה לצרכיו של כל חבר וחבר. לא פחות חשוב, תמיד דאג לפועלי הבניין שעבדו בקיבוץ ובמיוחד למשה הקטן.

 

עם השנים נולדו לאמנון 11 נכדים שהיו האור של חייו ולא היה שמח ממנו למראה הנכדים הבאים לבקרו.

דלת ביתם של אמנון ופסיה תמיד פתוחה לכולם והוא אהב לארח את חבריו הרבים, לשוחח על ספורט, על סוסים ולהעלות זיכרונות. היה בעל לב רחב, ואופטימיות אין סופית.

בשנים האחרונות טופל בדיאליזה מספר פעמים בשבוע. למרות זאת, לא רצה להיות תלוי באחרים ולכן הצטייד בקלנועית והיה עצמאי לחלוטין. על אף בעיות הבריאות שלו תמיד המשיך לחלום לנסוע לחו"ל ולטייל בארץ, וידע להעריך אוכל טוב.

 

בשנה האחרונה חלה התדרדרות קשה במצבו הבריאותי ונאלצו לקטוע את שתי רגליו. גם בתקופה קשה זו, היה אמנון צלול ונחוש להתגבר על הקשיים ופיזר אופטימיות על כל הסובבים אותו.

"לקחו לי את הרגליים אך לא לקחו לי את הראש" היה משפט שאמר לכל מי שביקרו.

את חמשת החודשים האחרונים של חייו בילה במחלקה השיקומית בבי"ח הרצפלד ולא הפסיק לרגע לתכנן את חזרתו הביתה.

 

 

במלאת שנה למותו, ערכה המשפחה חוברת זיכרון, לקריאה, לחצו אל התמונה