דפי הנצחה

ורדה שי, בתם של יטקה ונתן.

נולדה בקבוצת שילר וגדלה בתוכנו, כולה ערה תוססת ופעילה. עוד מילדותה זכורה ורדה במחלתה, מחסירה ימי לימוד רבים, ובעת חופשת הקיץ נוסעת להרים.

אח"כ ימי "חברת הילדים". ורדה תמיד בועדת תרבות, מכינה תכנית ל"ערבי שבת", רושמת ומלקטת למחברותיה שירים ופזמונים.

במחנות הקיץ וטיולי הנוער ורדה תמיד כ"מטפלת". היא האחראית להכנות בבית, והיא אשר על ה"מטבחים" בכרמל ובגליל, במדבריות הנגב ויהודה. ורדה אהבה את ה"יחד" ואהבה לפעול. נוסף על הפעילות בחברה, נרתמה להדרכת נוער באשדוד-ים. מעורבת, איכפתניקית, חשוב לה שכולם ישתתפו בפעילות, שיהיו "ערבי שבת" מאורגנים, ושתהיה "חברה טובה".

לעיתים, בפקוד אותה המחלה היינו כולנו מודאגים. אולם ורדה בחיוניותה הרבה וכח רצונה היתה מתגברת על פגע זה ושוב היתה מתגלת בחיוכה וערנותה.

 

לאחר שנישאה לאמנון, נולדו ילדיהם יובל ורותם. אהבתה לילדיה היתה ללא גבול. לפני נסיעתה לחו"ל חששה שמא בגעגועיה לילדיה, לא תוכל להחזיק מעמד. אכן, לא בריאותה הדאיגה אותה כי אם הגעגועים לילדיה.

מה נעים היה לשמוע את שיחתה עם ילדיה, כשהיא נעזרת בסבלנות לא רגילה להסביר להם דעתה.

מתוך מכתב של ורדה לאמנון שבמילואים- 1968:

"...כמה טובה היתה השבת הזאת. באמת טובה במיוחד, אני הרגשתי באמת כמו לפני 3 שנים. בכל זאת בימים רגילים נכנסים למין שגרה שכזאת, והרגשות הם בכל זאת שונים. אבל הפעם זה היה נפלא במיוחד וכבר כתבתי לך במכתב של החבילה שאני בכל אופן מאחלת לעצמנו הלאה, והרבה שנים טובות ומאושרות. הילדים כרגיל נחמדים, כמובן- כיוון שהם שלנו..."

 

גם בקבוצה לא נחבאה אל הכלים. את דעתה המגובשת על חינוך הגיל הרך, סדרי העבודה וארגון בתי הילדים השמיעה בכל הזדמנות וגם בשטח זה הצלחות לא חסרו לה. אך חיים תוססים אלה נפסקו עוד בראשיתם, כשמחלתה גברה עליהם.

 

מתוך חוברת הזיכרון, דבריו של יוסי עופר:

"... תמיד סבלה ממחלתה, אך תמיד נשאה את כאבה לבדה. בכל מישור בו נפגשת עימה, כאילו באישה בריאה וחזקה נפגשת. אישה חרוצה, מלאת מרץ. אשת חיל.

ולפתע פתאום - תם. ללא פשר, ללא ניחומים."

 

י"ג בתשרי תש"ל

 

 

 שלומית שי, ורדה שי, חנה מנדלבאום, עובד שי - 1953

 

 

 ורדה שי, טליה ברג, רונית שפירא

 

 אמנו וורדה מתחתנים