דפי הנצחה

בבוקר לא עבות באדר ב` תשי"ז, יצאו ילדי בית הספר מכיתות י"א - י"ב לביקור בתל נוף.

הם רצו לראות את פלאי התעופה הישראלית. אסון כבד ירד על הקבוצה. עשרות טיולים עברו הילדים בכל קצווי הארץ, והנה נחת זעזוע כבד.

יצחקל`ה נהרג בתאונת דרכים בשנת לימודיו האחרונה בבית הספר בעת טיול הכיתה לתל נוף.

בשנות נערותו ניכר היה בהתלבטויותיו, לא קיבל מוסכמות וחתר לעצב דמותו בעצמו.

הוא לא הסכים עם השיגרה והתמרד כנגדה בעקשנות. לא היה מוכן לקבל דברי מבוגרים כל עוד לא היה משוכנע בצדקת הדברים.

לא היה מוכן ללכת בדרך שפילסו לו אחרים אלא רצה לקבוע בעצמו את דרכו ולא היה מוכן לעשות דבר מבלי שהבין למה ומדוע.

כותבת יונה גורן:" ליויתי אותך בחיים מספר שנים וידעתי כי טמונים בחובך הרבה סגולות, הרבה כשרונות והם הבטיחו גדולות. היה לך אופי חד ושנון, היית מחונן בכשרונות של אורינטציה מהירה, היית בעל שאיפות להגיע, להשיג, ללמוד וללמוד..."

המבוגרים וכן בני גילו, לא תמיד הבינו לרוחו, ראו בו שובב ומרדן אך לא חדרו לנשמתו ולמחשבותיו ועובדה זו הקשתה עליו עוד יותר ולא מעט סבל נגרם לו בשל כך.

 

בשנה האחרונה לחייו, ניכר היה שחל בו שינוי קיצוני: מצד אחד גדל פיזית, מצד שני - נרגעה רוחו ונמצאה דרכו והוא הפך עליז ומאושר.

"זוכר אני פגישה עם יצחק ליד משק בית הספר בהוציאו זבל מחצרות העגלים. לבדו היה בעבודה זו, ונדמה היה לי שהוא סוחב מריצות עמוסות מדי. כשהערתי לו על כך, ענה בחיוך המיוחד ובנצנוץ עיניים: עבודה היא עבודה. או שאינך עושה אותה, ואם אתה עושה, הרי במלוא הצורך ובמלוא היכולת. ואני יכול למריצות האלה"

אכן היה נער מעמיק וחושב, שאף תמיד להגיע לשיא. בלט במיוחד בתפיסתו במקצועות הריאליים.

הוא לא היה מוכן להשלים עם כך שיהיו בחייו דברים נסתרים ולא שקט עד שברר והבהיר כל תופעה סתומה.

יצחקל`ה הרבה בקריאת עיתונים ועקב בקביעות אחר הבעיות השונות של המדינה וגם בתחום המדיניות הבינלאומית.

הקריא אפרים קמרון במסע ההלויה בחצר בית הספר: "...ובהפרדנו אנו מקבלים משהו מצוואתך הרוחנית: לא להשלים עם הקיים, למרוד נגד כל שגרה, להאבק על עתיד טוב ויפה יותר, על יתר חופש ועצמאות. רצית תמיד להיות הראשון בכל.

וכך גם סיימת את חייך....ראשון הבנים..."

אבד חבר צעיר ומוכשר בראשית דרכו בחיים.

 

כ"ד באדר ב` תשי"ז

 

  

 

 יצחקה`לה ושמוליק ויינגרטן  - 1955