דפי הנצחה

הבט מלמעלה או מלמטה בגאווה, בשמחה ובאושר,

אנו נמשיך את מה שעשית, כולנו ביחד וכל אחד בעצמו.

נהיה כאן בשבילך ובשביל אמא וביחד נמשיך לחיות באהבה ובשמחה, מחבקים ותומכים,

כמו שתמיד רצית.

אתמול לפנות בוקר אבא בישר לנו שהלכת לעולמך, אני עוד לא מצליח לעכל את זה.

עבורי היית דמות במשך כל חיי.

תמיד היתה לך סבלנות והיית משקיע בנו כל כך הרבה,

כשחזרנו מהשליחות בוינה ורצינו לעשות קטיף והיתה שנת שמיטה, הקמת גן ירק בגינה שלך, כדי שיהיה לנו.

כשרצינו לראות מאיפה מגיע החלב לקחת אותנו לרפת, היית לוקח אותנו לאן שרק רצינו.

לעולם לא קיבלנו לא כתשובה.

לא היה מקום שרצינו להיות בו יותר מאשר אצלך ואצל סבתא.

 

עד הרגע האחרון שלך היה בך מרץ רב, כל פעם שהייתי מגיע היית מוצא לי משימות,

ותמיד דאגת להדריך אותי בקפידה מהחשש שהדבר לא יעשה בצורה המיטבית.

הראת לי את הטיולים שעשית בסין, איטליה וסיפרת לי סיפורים על תקופתך במלחמת ששת הימים.

כששאלתי אותך איך ידעת להיות סבא וסבתא, כי לכם לא היו,

ענית לי "גם הורים לא ידענו להיות, בקיבוץ לא גדלנו בבית וכשלנו היו ילדים אנחנו פתאם היינו צריכים לגדל אותם".

סיפרת לי על המשק ואיך שנאת לאכול ביצים קשות, ושציירת לעצמך שפם כי לא היה לך כוח שישאלו למה התגלחת ועוד כל כך הרבה.

היו לך תמיד כל כך הרבה סיפורים מצחיקים ומענינים לספר,

ותמיד היית אומר "אבל זה לא מעניין",

סבא חשוב לי שתדע, שזה תמיד עניין אותי ותמיד אהבתי לשמוע.

עצוב לי שלא אזכה לשמוע עוד.

 

בתקופה האחרונה, אתה וסבתא כל כך דאגתם לי,

ביום ההולדת שלי כתבת לי "אנחנו יודעים בדיוק מה היכולות שלך ואוהבים אותך הכי בעולם". תמיד תמכת בי.

סבא אני כל כך מתגעגע אליך, אתה תחסר לי כל כך.

תמיד תשאר בליבי ותמיד תהיה איתי בכל מקום.

אוהב מאד

עומר

 

22.08.21

איך נפרדים מחבר אחרי 82 שנים משותפות שהתחילו בבית תינוקות ונמשכו עד היום,

דרך גן הילדים, שנות הילדות והנערות עד גמר י"ב, הליכה יחד לתותחנים וחזרה יחד לקבוצה ישר לגידולי שדה.

 

חזרנו מהצבא בתחילת 1960 כאשר הקיבוץ היה במשבר עמוק וסבל מעזיבות רבות.

ענף גידולי שדה נשאר ללא אף חבר והוטל על זאבי לרכז את הענף.

והוא, ללא כל ניסיון, ללא חפיפה, ידע וכלים מתאימים התחיל את גידול הכותנה בקבוצה.

לאחר שנתיים כאשר גם מרכז המשק עזב את הקיבוץ, הוטל עליו תפקיד ריכוז המשק בגיל 22 וגם כאן ללא הכשרה, ללא לימודים וללא חפיפה ראויה. אני נשארתי באותו זמן בגידולי שדה ממשיך לשתף אתו פעולה.

 

לאחר נפילתו של אריה במלחמת ששת הימים ניקרא לתפקיד של מנהל היצור בשילטקס כי את דין התנועה חייבים לכבד.

שנים רבות המשיך בתפקיד יחד עם אדי גטריידה עד שהחליף את אדי בניהול המפעל.

שנים אלה בניהול המפעל זכורות כניהול זהיר ואחראי.

זאבי לא היה מוכן להיכנס להרפתקאות ולסכן את הקיבוץ בהשקעות שאולי לא ניתן יהיה להחזיר אותן, שיסכנו את יציבות הקיבוץ כפי שקרה באותם שנים בקיבוצים רבים. תחת זאת פעל רבות ליצור קשרים עם גורמים שונים בענף כדי לבסס ולקדם את המפעל.

בשנים אלה שוב חזרנו לשתף פעולה כאשר אני כגזבר הקיבוץ מעורב בכל הנעשה במפעל.

כאשר יוסי החליף את זאבי בניהול המפעל הוא לא פרש לביתו אלא המשיך לשתף פעולה למלא תפקיד מרכזי ולתרום מהידע הרב והניסיון שצבר.

 

גם מעבר לשיתופי הפעולה בעבודה ובתפקידים נשמרו יחסי החברות לאורך כל השנים ואפילו התחזקו בשנה האחרונה לאור הנסיבות. בביקורים הרבים אצל סילנה וזאבי נוכחתי בקשר החזק שיש להם עם טל, יעל ושרון , בני הזוג והנכדים.

נראה היה כמה הוא נהנה מהמשפחה שהקים יחד עם סילנה, כמה הוא אוהב את הנכדים והם מחזירים לו אהבה.

 

ידענו שמחלת לב ממנה סבל קשה ומסוכנת אבל לא חשבנו שכך זה יגמר.

אין נחמה אבל אני בטוח שסילנה תתגבר בעזרת המשפחה האהובה.

לי הוא יחסר מאד.

מיקי

 

זאבי נולד בקבוצת שילר במרץ 1939. הוריו יונה ודניאל (דנייל ככה קראנו לו), היו מקבוצת גורדוניה שהגיעה אלינו לקבוצה.

חלוצים אמיתיים שעזבו בית ומשפחה ועלו להגשים את חלום הציונות.

יונה הייתה הגננת ומאוחר יותר המורה ודניאל התחיל בחקלאות והפך להיות הסנדלר של הקבוץ.

אין בן משק שלא עבר בסנדלריה, לחיתוך הגפה הקדמית או לבחירת נעל או סנדל, בהגיע תורו ואין בן משק שלא בילה את שנות הגן אצל יונה.

 

זאבי הבן הבכור במשפחה היווה תמיד עוגן ומשענת בשמחות ובימים הקשים יותר שחוותה המשפחה. האחים יאיר וגורן עזבו במהלך השנים את הקבוצה וזאבי , יחד עם סילנה לקחו חלק משמעותי ויומיומי בטיפול בהורים שהתבגרו בינתיים.

 

זאבי ובני כיתתו התחילו ללמוד בבה"ס המשותף בגבעת ברנר. אלא שהפילוג בשנות החמישים בין קיבוצי האיחוד והמאוחד לא אפשר את המשך השותפות ובני המשק חזרו ללמוד בקבוצה בבה"ס, בניהולו של אפרים קמרון.

לצבא התגייס מיד אחרי מלחמת סיני, יחד עם מיקי עופר, שם שימש מדריך תותחנים, בתקופה שגרתית למדי וסילנה משתפת, שהוא לא באמת אהב להיות חייל.

 

בקבוצה נמנה זאבי עם קבוצות הבנים, דור ההמשך, שבדרך כזו או אחרת היו צריכים להוכיח את עצמם אחרי קבוצת הבנים הבכורים, בחקלאות ובמעורבות במשק. הייתה זו תקופה של עזיבת רבים מבני המשק והדבר נתן אותותיו על המשך החיים בקבוצה.

זאבי בנועם הליכות ודיבור שקט, מצא עצמו מגיל צעיר נקרא למלא תפקידים מרכזיים וכבר בהיותו בן 23, נבחר לריכוז המשק, תפקיד שהיה באותם ימים מאוד משמעותי להצלחת הקיבוץ. בשליחות הקיבוץ הוא יוצא ללימודים, על מנת לרכוש כלים לבצע את התפקידים שהוטלו עליו.

בנימי נפשו היה מחובר לרגבי האדמה ואהב מאוד את העבודה בפלחה ובכותנה. אחרי מלחמת ששת הימים, כשאיבדנו את אריה בקרבות, נשלח זאבי לעבודה במפעל, בניהול הייצור לצידו של אדי גטריידה שניהל באותם ימים את שילטקס. מהר מאוד זאבי מוצא עצמו בתעשיית המפעל ומגלה אחריות, וכמו שנהוג לאמר "ראש גדול". בהמשך הוא מחליף את אדי בניהול המפעל.

בחמש עשרה השנים בהם זאבי מנהל המפעל, חלה צמיחה מאוד משמעותית והמפעל הופך להיות מקור פרנסה מאוד משמעותי בקבוצה, מאפשר לחברים רבים להשתלב בעבודה, בתפקידים שונים. בצניעות מתוך מחוייבות גדולה מעביר זאבי בשנת 1997 את ניהול המפעל ליוסי עופר וממשיך בתפקיד ניהול הרכש לצד ייעוץ והכוונה.

 

במהלך השנים לצד עבודה בחקלאות ובמפעל וגם בשנים בהם ניהל את המפעל היה שותף מלא ופעיל בניהול הקבוצה. מילא תפקידי מזכיר והיה חבר בועדות שונות כשהמרכזית הייתה ועדת החברה, אליה נבחר שנה אחר שנה. ככל הנראה, אופיו הנוח ונועם הדיבור לצד דיסקרטיות, שייכו לו ועדה רגישה זו.

 

את סילנה הכיר במסיבה אליה הוזמנו הקיבוצניקים מהקיבוץ השכן והשאר היסטוריה. 60 שנה חלפו מאז נישאו זאבי וסילנה, כאן אצלנו בקבוצה. נולדו הילדים טל יעל ושרון ומצטרפים שבעת הנכדים, הקשורים בנימי נפשם לסבתא וסבא.

 

לזאבי וסילנה הייתה קבוצת חברים עימם היו נפגשים בערבי שישי ובין לבין חברים נוספים היו מגיעים לביקור. גם בשנים האחרונות אחרי שיצאו לפנסייה היו יושבים במרפסת ואיתם חברים מהקיבוץ ומחוץ לקיבוץ והדבר מעיד על בית פתוח ורגישות לאחר.

בימים בהם החלונות פתוחים נשמעים צלילי קול המוזיקה בוקעים מקירות ביתם, עדות לאהבתם הגדולה למוזיקה הקלאסית.

 

הצעירים מכירים את זאבי, השקול הרציני האחראי. היה לו גם פן אחר- ההומור. לזאבי כישרון כתיבה בהומור ייחודי השייך רק לו. כישרון המשחק שבא לידי ביטוי כשחקן מרכזי בקבוצת ה"גולדן אייר" של הקבוצה. וכמובן במסיבות פורים הידועות, שהיום אנחנו נזכרים בהן בערגה. עובדה היסטורית היא בחיי הקבוצה, שלא הייתה מסיבה אחת בלי ההומור של זאבי בכתיבה, בחיקויים ובמשחק.

 

הליכה הייתה חלק בלתי נפרד מסדר היום של זאבי. אוזניות נעלי ספורט ויוצאים לשדות. בימות החורף עולים על ההליכון בבית, ברקע מוזיקה קלאסית בפול ווליום וזאבי מעלה דופק, מאושר באדם.

הזוגיות של זאבי וסילנה מודל לחיקוי וגם לאחרונה כשהחמיר תפקוד הלב, סילנה מתגייסת למשימה ובכל בוקר יוצאת רכובה על הקלנועית עוקבת אחריו בדאגה ובחשש עד הגיעו בבטחה הביתה.

 

שכן יקר, היו לך חיים מלאים ומאושרים. היית משמעותי לכל כך הרבה אנשים לצד המשפחה.

בימים אלה ימי חודש אלול, חודש הסליחות וימי חשבון הנפש האישי,

נפרדים ממך ומלווים אותך בדרכך האחרונה .

יהי זכרך ברוך ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

רותי 

יש אומרים שכל אחד יכול לדבר אבל המעשים זה מה שקובע.

סבא שלי היה אדם של מעשים,

הסבא הכי טוב בעולם.

 

סבא שכל חג, יום הולדת, גיוס, שחרור – יושב וכותב ברכה אישית לכל ילד ונכד, לאחל בהצלחה, להביע אהבה, הערכה ותמיכה.

סבא שלקח את הנכדים שלו לפרדס, לרפת, לגינה מתי שרק רצו, וכמובן צחק על כמה "עירוניים" אנחנו.

סבא שלימד אותנו ושיחק איתנו שש בש, שחמט – ותמיד נתן לי לרמות כי ידע כמה מאושרת זה עשה אותי לנצח.

סבא שכל בוקר קם לעשות התעמלות בוקר, ושמר מזרון אחד נוסף במקרה ואחד מהנכדים ירצו להצטרף.

סבא שאהב מוסיקה, שמילא את הבית באופרות ומוסיקה קלסית, וניגן לנו בכל כלי הנגינה.

סבא שכל פסח, מקריא את האגדה וכמובן כל פעם שמגיע שיר הקושיות, דורש שאעמוד על כיסא בתור נכדתו הצעירה (גם בגיל 18), וזאת היא המסורת.

 

סבא מצחיק, שתמיד אהב להתבדח ולשמוח.

סבא חכם, הגון וישר, שתמיד שם לעזור, לתת עצה.

סבא אוהב שתמיד שואל ומתעניין מה קורה בחייהם של הנכדים שלו.

סבא שאהב את סבתא שלי אהבה גדולה כזאת שלא ראיתי מימיי.

סבא שהוא עמוד תווך במשפחה שלנו, שיהיה חסר לכל אחד מאיתנו

וכבר עכשו מתגעגעים ואוהבים אותך לנצח.

נטע