דפי הנצחה

שנת עלייה: 1933

 

מלכה ול הגיעה לארץ בגיל צעיר במה שנקרא "העפלה בדרך היבשה".

במסע רגלי מסוכן ומפרך, יצאה שיירת העולים מאיראן אותה הובילו בדרך כלל שני אנשים מה"הגנה", שהיו מפקדי המסע, ועוד מקומיים שקיבלו שוחד יפה ושלטו היטב בנתיב המסוכן.

מלכה היתה צעירה כבת 14 בתוך שיירת מעפילים יהודים שהתארגנה באיראן ויצאה לדרך. המסלול שלהם ככל הנראה עבר מאיראן לעיראק, לסוריה, ללבנון. מלבנון עברו את הגבול ממש בסכנת נפשות באיזור כפר-גלעדי, שם הוסתרו ע"י חברי הקיבוץ, נחו, האכילו והשקו אותם, ומכאן עדיין נכונה להם דרך חתתים לעבור תחת עיניהם הפקוחות של הבריטים.

גם הפרק הזה היה רצוף סכנות.

כאמור היו אלה מעפילים ללא רשיון כניסה לארץ, גם הערבים המקומיים וגם הבריטים חיפשו אחריהם.

 

מלכה הגיעה בשלום לירושלים בשנת 1933 לבית משפחה כשבאמתחתה "רכוש". שטיח פרסי, ארוג כמובן ביד, מזכרת מהמשפחה שהותירה אחריה באיראן.

זה המקום לספר:

מלכה לא באה מאחת הקהילות היהודיות הרבות ברחבי איראן.

באחד מחבלי ארץ זו, היתה קהילת יהודים אנוסים. מפחד המוסלמים, במשך שנים ארוכות הם ניהלו חיים של מוסלמים רגילים למראית עין. בתוך הבית פנימה, בחשכה, הם שמרו על אורח חיים יהודי ככל האפשר. הנשיא הראשון של מדינת-ישראל, יצחק בן-צבי, ערך מחקר על קהילה זו, התחקה על עקבותיה, וכך יכלו נציגי הישוב להגיע אליהם בהסתר.

עד גיל 17, היתה מלכה בירושלים אצל קרוביה.

במלחמת השחרור עברה קורס חובשים והתנדבה לעבוד כחובשת בבית-חולים בירושלים.

עברה את המצור על העיר שנותרה כמעט ללא מזון ומים עד לפריצת השיירות שהביאו אספקה.

עם סיום המלחמה, כשעברה את התהליך של השחרור, פגשה בישראל ול שעסק באותה עת בשחרור החיילים/לות. כאן התחיל הקשר ביניהם, נישואיהם, וכך הגיעה מלכה לקבוצת שילר ביתו של ישראל ול.

מלכה באה לקבוצה עם הבת רחל. מאוחר יותר נולדה דפנה. ספי הבן השלישי הקים בקבוצה משפחה ענפה, 6 ילדים, נכדים למלכה שהסבו לה הרבה נחת.

בקיבוץ, מלכה למדה בקורס לבישול, ועבדה במטבח. מאוחר יותר עבדה בשילטקס במחלקת קליעה שנים ארוכות.

לעת זקנה, עברה לעבוד במחסן-בגדים בקיפול כביסה.

 

לאחר מחלה קצרה, נפטרה מלכה ול

 

כ"ג כסלו תשס"א

 

 

 

 

 עם המשפחה בבר מצווה של אוריון: ישראל, יונתן,{}, אסף חן