דפי הנצחה

אתכם כל פינה מזכירה,

כל תמונה, כל שדה שנחרש וכל עץ מזכירים....

ואנו זוכרים.

דף הנצחה לצ`ילגו אריה ז"ל
(07/11/1923 - 21/09/1992) ( - )

שנת עלייה: 1946

אריה, פליט שואה ומעפיל הגיע לקבוצה ב 16.10.1946 מהונגריה.

היה בין המעפילים הבלתי לגאלים שעלו באניה "הגנה". המערכה שמעפילי האניה ניהלו כנגד הבריטים ידועה ומפורטת בכתובים והתנהלה בסוף יוני 1946. מהבודדים בקבוצה שהגיעו בהעפלה.

ביולי 1950 התגייס לצ.ה.ל. ושוחרר כעבור חצי שנה.

"כשפרצה המלחמה ב 1939 גרנו בעיר סמוכה לבודפשט. כתוצאה מהמלחמה האוכלוסיה כולה סבלה לא רק היהודים, אבל היה עוד אפשר לעמוד במגבלות. במרץ 1944 כבש הצבא הגרמני את בודפשט ואת עירנו. הייתי אז בחור צעיר וחזק, הפרידו אותי מהמשפחה, הם נשלחו וניספו באוושוויץ. אותי העבירו למחנה עבודה הכל בפיקוח ובביצוע ההונגרים, לא הגרמנים.

תחילה גרנו במבנים של חווה חקלאית בה עבדנו, אחר כך העבירו אותנו לבודפשט שם עסקנו בפינוי הריסות המלחמה. בשלב זה, עדיין קיבלנו מעט אוכל. בנובמבר 1944 הועברנו למחנה ההשמדה מטהאוזן באוסטריה, שם נמסרנו לידי הגרמנים.

תחילה חפרנו תעלות נגד טנקים, אחר כך לא קיבלנו יותר מזון, אלא אחת לכמה ימים פרוסת לחם אחת. מטהאוזן היה מחנה השמדה של יהודים מאד גדול הסבל היה נוראי, גם היום קשה לי לדבר על מה שקרה שם. רק החזקים ביותר נשארו בחיים.

הרגשנו שסוף המלחמה קרב, בסוף אפריל 1945 פתאום ביום אחד ברחו כל שומרי המחנה. יצאנו כמה אנשים לכפר הסמוך לחפש מזון והגויים באמת נתנו לנו תפוחי אדמה מבושלים. במחנה אכלנו סלק בהמות.

על הכביש פגשנו את האמריקאים, הם נכנסו למחנה ב- 6 במאי, פרצו את מחסני המזון שהיו בו ואז כבר היה לנו מספיק אוכל.

נגמרה המלחמה, אירופה כולה היתה מלאה בחיילים, בפליטים בני כל העמים. חזרתי לעירי, הכל היה הרוס לא מצאתי אף אחד.

בבודפשט פעל משרד עליה ציוני, היה ברור שאני עולה לארץ ישראל.

שלחו אותי לנמל קטן ליד זגרב שביוגוסלביה שם עלינו על האניה "הגנה". מטוס בריטי גילה אותנו, שתי אניות מלחמה בריטיות ליוו והובילו אותנו לנמל חיפה, ומשם ישר למחנה מעצר עתלית.

ב - 15 באוקטובר 1946, שוחררתי מעתלית ובאתי לקבוצת-שילר."

אריה היה איש טוב, נוח לבריות, איש שקט, צנוע ועניו.

היתה לו מחלה כרונית והוא טופל במידת האפשר, במיוחד ע"י לילי דנקוורט. כשהרגיש טוב היה ממלא את כל עבודותיו ואף התנדב לעבודות נוספות. לא החסיר אף גיוס.

תחילה עבד בקבוצה בגידול פרחים. משחוסל הענף עבר לבננות וכאן עבד במסירות יוצאת מן הכלל. כאב על כל שתיל שנפגע, רצה שכל אשכול יהיה מטופל כהלכה.

השקיע את מיטב כוחו בעבודה, אם במיון שקים, באריזה. ראה בענף הבננות את כל עולמו.

יהי זכרו ברוך

כ"ג באלול תשנ"ב