08-9372824
צור קשר
mazkirut@shiller.co.il
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
|
|||||
 הספד לאחותי גאולה - רמי קורן הרבה שנים אנחנו מכירים, שבעים שנה בקירוב, את אחותי הגדולה אשר מלווה אותי שנים רבות. קצת קשה לזכור את השנים הראשונות שלנו ביחד, בכל זאת גרנו בקיבוץ. הבדל השנים בינינו אמנם לא גדול, רק חמש שנים, אבל בגיל הילדות / נערות זה הבדל גדול מאוד. בנוסף לכך לא גרנו בבית ההורים אלא בבית ילדים. אם כל זאת היה לנו את בית אבא ואמא אליו היינו הולכים כל יום אחר הצהריים לאכול "ארוחת ארבע", בשבתות שהיינו מבלים יחד כל המשפחה. לאחר יום ההולדת שבעים שלי הסתכלתי איתך באלבומים על תמונות של המשפחה הגרעינית שלנו ואמרתי לך כמה שהיית יפה בתור ילדה, נערה ואישה בוגרת. אהבתי מאוד את התמונה של שנינו בתור ילדים שוכבים ומסתכלים אל האופק ואת כל כך יפה וכל כך פוטוגנית. תמונה זאת נשארת לי בזיכרון כל הזמן ולפני זמן מה ביקשתי ממך אישור לסרוק אותה למחשב שלי.  כאשר התגייסתי לצבא היית באה הרבה מאוד פעמים לבקר אותי במחנה שמונים ולא הגעת אף פעם בידיים ריקות, אלא היית מביאה הרבה מאוד אוכל כדי שיספיק לכולם. ביקרת אותי לאורך כל הדרך בצבא, בשִבְטה, בבה"ד 1 ואחר כך בשטחים. בצבא הרגשתי שהקשר בינינו מתהדק, אבא כבר לא היה בין החיים, אמא לא ידעה מה זה צבא ואת תפקדת אז בשבילי כמו אמא ודאגת לכל הדברים הנחוצים. כאשר התחתנת עם נתן בן כפר חוגלה לא ידענו היכן נמצא היישוב הזה, המשפחה הפולנית לא הייתה מרוצה מהשידוך, אבל מסתבר שגם החתן וגם הכפר היו טובים מעל ומעבר לציפיות. עברתי איתך את כל הנדודים: שעברתם מהכפר לנתניה, בחזרה לכפר והנדודים בתוך הכפר. אהבתי ואני עדיין אוהב לבוא לבקר אתכם, תמיד היו צחוקים ודחְקות בתוך המשפחה ובעיקר היה הנושא החשוב מכל, שנקבל ארוחה חמה. תמיד קיבלת אותנו בסבר פנים יפות, עם ארוחות כיד המלך שהכנתם את ונתן. לצערי בתקופה האחרונה חלה הידרדרות במצבך הבריאותי וכבר לא יכולת להכין לנו קבלת פנים כמו שהיית רגילה לעשות תמיד, אמרת וחזרת מספר פעמים שאין לך יותר כח לעשות את סדר הפסח אצלך בבית. ואיך נשכח את המסע אל מחוזות הילדות של המשפחה בפולין ואוקראינה כאשר נסענו שנינו אל צ'ורטקוב העיירה ממנה הגיעה אמא קלרה, היינו אמנם בטיול מאורגן, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שהיינו לבד, רק שנינו ללא אף אחד אחר מהמשפחה. לפני כחודשיים ישבתי איתך והסתכלנו יחד באלבומי התמונות שלך, בעיקר באלבומי הילדות ותקופת הצבא, התעקשת להסביר לי על כל תמונה היכן היא צולמה, מתי צולמה ומי האנשים שבתמונה. גאולה, את תישארי בשבילי האחות האחת והיחידה, האחות היפה, האחות שמתעניינת ודואגת לנו תמיד. נוחי בשלום על משכבך רמי 2016 הספד שנכתב ע"י שלושת הילדים, קרא אבי הבן הבכור. אמא אהובתנו, יקירתנו, קשה לדבר עליך בלשון עבר, זה עדיין בלתי נתפס...! אמא ילידת הארץ, נולדה והתחנכה בקיבוץ קבוצת שילר. אמא שירתה בצבא, שם הכירה, בבסיס אילת, את אבא. חייה של אימא היו לא פשוטים. בהיותה בת 37, בגיל כה צעיר, חלתה במחלה, כן, במחלה הקשה וארורה. היא הייתה לוחמת אמיצה ועקשנית, דבקה בחיים, הצליחה לגבור עליה, להיות נקיה לחלוטין, ולחזור לשגרה, למסלול החיים. אני זוכר את היום שאבא סיפר לי על כך במעומם. הייתי בערך בן 12. אבא חזר מביה"ח וסיפר לי שאימא עברה ניתוח קשה. אז עוד לא הבנתי כמה קשה. אורי ואילנית היו ילדים קטנים אורי היה בן 9 ואילנית בת 6. הם לא הרגישו כל קושי בתקופה זו, לא ידעו בכלל על מחלתך, על אשפוזך, רק בבגרותם נודע להם על כך. אמא, יצאת מזה ובגדול! ניצחת! המשכת במסלול החיים. אמא היית אישה של חסד ונתינה: התנדבת במגן דוד אדום נתניה כנהגת אמבולנס, היית מגיעה כל שבוע לתחנה עם המון נתינה, שימחה וסיפוק. בעברך אימצת גם חייל בודד, פינית לו חדר בביתך ודאגת לכל מחסורו. פקדת כל שנה את קברו של חייל צהל, בן יחיד להוריו, שנפל במלחמת לבנון הראשונה (כאשר הוריו נפטרו, לקחת לעצמך את המשימה בעלותך כל שנה לבית העלמין הצבאי בחיפה, עד שגופך דעך, נחלשת ולא יכולת עוד). אמא יקרה שלנו, אנחנו אוהבים אותך כל כך, הייתי אמא, סבתא, רעיה, חברה מופלאה. כמה דאגת לכל אחד ואחד, כל הזמן ראשך עבד, בסידורים ומחשבות בדאגות, שלכולנו יהיה רק טוב. היית אישה צנועה, הסתפקת במועט, לא רצית כלום, לא ביקשת דבר. עם אבא היה לך קשר מעורר השראה. כמה אהבה היתה בניכם, אהבה שאינה יודעת גבולות. דאגת לו, אהבת אותו, תמכת בו. היית אהבת חייו. אבא טיפל בך במסירות אין קץ, טיפול מעורר השראה! עם אילנית היה לך קשר מיוחד, קשר שמעבר לאם ובת, אילנית אומרת שהיית החברה הכי טובה שלה. חלקתן בינכן את הסודות הכמוסים. העזרה שלך, ההקשבה, העצה הטובה, הנתינה שלך אליה, היתה ללא גבולות, אין סופית. היית סבתא ל-מ-ו-פ-ת! זכית בתשעה נכדים מקסימים ומוצלחים, היה לך קשר מיוחד עם כל אחד ואחת מהם, גידלת אותם, דאגת להם בלי סוף, היית כאן בשבילם, למענם. כמה נכדייך אוהבים אותך, מרגישים ומוקירים את אהבתך ונתינתך אליהם. אמא אהובה, כל חייך היית עם האצבע על הדופק בנוגע לבריאותך. פעם בשנה, נסעת לבית חולים רמב"ם, לבדיקה השגרתית. כל כך היית מאושרת שהכל בסדר, שהבדיקות תקינות, ששום דבר לא חזר, כך במשך 40 שנה. בשנה האחרונה כבר לא היו לך חיים, הלכת ודעכת לנו מול העיניים. ניסינו להקל עליך ככל שיכולנו, אך לא תמיד הצלחנו. פקדת אין סוף רופאים, ביצעת אין סוף בדיקות רפואיות, קופת חולים היה ביתך השני. למעשה הרופאים לא הצליחו לאתר את הבעיה הרפואית שממנה סבלת, זה כאב ותסכל אותנו מאוד. זה לא הגיע לך!!! יקירה שלנו, תחסירי לנו כל כך, אנחנו אוהבים אותך מאוד מאוד, נקווה שכעת את נחה בשקט ובשלווה. נוחי על משכבך בשלום. ההיכרות שלי עם גאולה היתה כבר לפני כ 50 שנה לאחר שהתחתנה עם נתן, בחורה צעירה ויפה, שבאה אלינו מקבוצת שילר. התגוררו תחילה בבית שכור בישוב ולאחר מספר שנים עברו לגור במשק ההורים של נתן. מאז החלה הידידות בינינו ושל אשתי עם גאולה, ידידות שנמשכה לאורך כל השנים. לא תספיק היריעה לספר על גאולה, על מסירותה הרבה למשפחתה, שגידלו היא ונתן במשך השנים, על עזרתה הרבה בפיתוח המשק וענפים נוספים, על צניעותה הרבה שתמיד ידעה לנווט ולהציע עצות טובות ומועילות. יחסרו לנו השעות הרבות שהיינו משוחחים עם גאולה ונתן, נוסעים לטיולים ברחבי הארץ ולבילויים במקומות רבים. הפרידה מגאולה קשה וכואבת לנו לי ולאסתר ולכל חברי ותושבי הכפר, החשבנו אותך גאולה כבת חוגלה, כמי ששורשיה נטועים ביישוב, שבו גידלת משפחה לתפארת, בנים, בנות ונכדים. בצער עמוק וכאב רב נפרדים ממך גאולה אני ואסתר וכל חברי ותושבי חוגלה, ומשתתפים באבלה הכבד של המשפחה. שלא תדעו יותר צער. תהיה נשמתך גאולה צרורה בצרור החיים גדעון פידל | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
