דפי הנצחה

דף הנצחה למיר גורי ז"ל
(11/03/1934 - 10/11/2018) ( - )

גורי - גור אריה, בנם האמצעי של מרים ושלמה מיר.

אחיהם של נתן ודודי.

בעלה של שרה,

אביהם של מיכל, רונן, ענת ונדב.

דברים לזכרו של אבא - גורי מיר 10 נובמבר 2018

אבא גורי היקר - רונן

יש לי הרבה זכרונות טובים אתך. אספר על כמה.

בילדותי בבית הילדים, כשישבתי תקוע בשולחן, לא מסוגל לגמור את האוכל, הופעת כמלאך מושיע בחלון, לקחת את המנה ואני הייתי חופשי.

בשבתות היינו מטיילים יחד לפרדס 40, שנראה לי אז כמו ג׳ונגל פראי, והיום הוא שילר דרום.

רק לפני שבועיים קמת מכסאך וביקשת ממני ללכת יחד לפרדס 40 ולקטוף תפוזים. סגירת מעגל.

אחרי מלחמת ששת הימים נסענו כל המשפחה, חוץ מנדב שעוד לא נולד, לשליחות במלבורן אוסטרליה. זו הייתה תקופה מדהימה. אבא הובלת במרץ ובהתלהבות את הפיתוח של תנועת הנוער הבונים. התבוננתי ולמדתי ממך מסירות, התלהבות ודבקות במטרה, מה שמלווה אותי בעבודתי כל הזמן.

החיים באוסטרליה כמשפחה גרעינית יחד היו כיף. האנגלית, התרבות, הכרת עולמות שונים הן מתנות שנתת לי. זכיתי.

אחרי שלוש שנים חזרנו לארץ ומלאת תפקידי מנהיגות, באיחוד הקבוצות והקיבוצים, שם הקמת קיבוצים חדשים בגולן ובערבה, כמזכ״ל הנוער העובד והלומד, ובמשרד החקלאות.

כשגרתי בחצור הגלילית, בתקופת שירותי בגרעין עודד, הקמנו סניף של הנוער העובד והלומד בעיר. כמה כיף היה לי כששאלו אותי בפגישות מחוז שאלות ויכולתי לענות: "תנו לי לברר עם המזכ״ל, הוא במקרה אבא שלי".

ואז עברת לבית קירור ואריזה בשילר, אל פינת אלהים הקטנה שלך. בחופשות שלי מהאוניברסיטה עבדנו כמשפחה יחד עם אחיך דודי. הנכדים והנינים הגיעו ונקשרו אליך כסבא מסור ואוהב. ואיך אפשר לשכוח את ה"תנין" בבית האריזה שהיה רעב ואכל לך חצי אגודל.

את אהבתך ותמיכתך בספרות, תרבות ואומנות העברת לכולנו. משיעורי הכינור שלי עד תמיכתך ועידודך לאמנים ובעלי מקצועות אקדמיים בקבוצה, בזמנים קשים כלכלית וטובים.

בתקופה האחרונה חלית ועברת לגור בבית הדר. כל הזמן שמרת על אופטימיות, רוח טובה ועל אמא שרה.

ארוחות הערב המשותפות שלנו היו טעימות, כמובן - אמא הכינה אותן, וזכינו לבלות הרבה שעות טובות יחדיו.

אני אוהב אותך. בנך רונן.

אבא סבא גורי שלנו - מיכל

תם מסע חייך. איך נפרדים מאדם שאהב את החיים? איך נפרדים מאדם שאוהבים? גורי, אמנם מבוגר בגיל אבל צעיר בנשמתו, צעיר בהתנהגותו. שובב גדול. חתיך, בעל בלורית כהה ועיניים כחולות עמוקות כמו הים שירש מסבא שלמה. כל הבנות בגדנ"ע רצו אותו, החתיך השובב עם הכלבים, אבל אמא זכתה.

ספירת מלאי קצרה – אמא שרה, 4 ילדים ובני זוגם, 11 נכדים, 4 נינים ועוד היד נטויה. אבל מי סופר.

משפטי מפתח היו לך לאורך השנים: הזקנה זה לא פיקניק, אבא אחד טוב ל10 ילדים אבל 10 ילדים...לאן שלא מזמינים אותך השד לא יביאך.

משחקים ותעלולים עם הילדים: לקטוף את הירח, להתחבא על המנורה, לפעמים על הוילון, ועוד הרבה שטויות.

לאורך השנים אתה היית עמוד השדרה של המשפחה. בעל הידע הרב, אנציקלופדיה מהלכת על שתיים. איש הספר, השירה והמוסיקה. כאשר באתי לעבוד בתנועה הייתי "הבת של גורי" ולאט לאט עם השנים כבר חל שינוי ואתה נהפכת להיות "אבא של מיכל". היוצרות התהפכו ושרביט ניהול המשפחה הועבר אלי. אמרת – מה שמיכל אומרת זה נכון ואת זה נעשה.

הפוליטיקה זרמה לך בעורקים, מערכת בחירות ועוד מערכת בחירות, ועוד ועוד. כמה אפשר היה! לכל אורך השנים היית נאמן לשמעון פרס ומשנתו. האמנת בשלום. היית מאנשי מפלגת העבודה. ואז חל שינוי ועברת לתמוך באריק שרון.

ואיך אפשר בלי כל החברים הרבים שיש לך – מעגלי הצבא, מעגלי הלימודים, מעגלי העבודה, מעגלי הפוליטיקה וכמובן מעגל החברים ממכון אבשלום. פרלמנט בוקר בבית קרור, פרלמנט אצל חוני, פרלמנט ברחובות, פרלמנט בבית אלעזרי. העיקר שנפגשים, שותים בירה או קפה ומדברים. מדברים מדברים. על מה? נזכרים. נשים, נשים, ובחורות. לפעמים פוליטיקה.

אבא – לא גדלתי איתך ועם אמא בבית ההורים אלא בבית הילדים, כך שהזכרונות שלי ממערכת משפחתית נורמטיבית הם לא רבים. חיינו ביחד רק בתקופת השליחות באוסטרליה. וגם אז היית מאד עסוק בעבודה שם. רק כאשר נולדו הנכדים בעצם נוצרה הוויה משפחתית. טיולים, אוכל, שטויות.

התקופה האחרונה הייתה לא קלה ולא פשוטה. בימים האחרונים החזקת את היד שלי וליטפת אותה כאילו אתה אומר לי במילים שלך – אני נפרד. משפחת מיר ידועה ברגשנות הרבה שלה ובים הדמעות שזורם תכף ומיד מכל סיבה שהיא. עצב או שמחה. בחודשים האחרונים אני רוקנתי את שק הדמעות שלי עד תום. אני יודעת שתם פרק. גם בתקופה הזו היו לנו הרבה רגעים טובים, עד הרגע האחרון.

אני רוצה להודות לכל האנשים שליוו אותנו לכל אורך הדרך. הרבה אנשים טובים! יש אחד מיוחד שאני מקדישה לו מספר מילים: ג'קי שליווה את אבא במסירות ובנאמנות אין קץ בחמש וחצי השנים האחרונות. אבא אהב את ג'קי כאילו הוא אחד מילדיו, ילד חמישי במשפחה, וג'קי אהב אותו. תודה לך ג'קי מכולנו מכל הלב.

תמיד סיימת כל ברכה בכל ארוע בשיר שמתאים לארוע. מקווה שקלעתי:

חלומות מאת אמנון שמוש:

חלומותי, מיטבם הגשמתי,

חצי תאוותי בידי זה מכבר,

ואני לוטש עיניים עצומות מן המחצית השניה.

לצאצאי אני מוריש

את היכולת לחלום, ואת הרצון לחתור בלא לאות להגשמת חלומותיהם, הם

את האומץ להתעורר מן החלום ולראות עולם כהוויתו מבלי לאבד תקווה.

את הכוח להתאושש מן הסיוטים

ואת הפיכחון לדעת שלא יוכלו להוריש את חלומותיהם

ואת התבונה להיות ערים וקשובים לחלומות המשונים של ילדיהם.

אוהבת ונפרדת, מיכל

דברי סיום – נדב מיר

תודה לכולכם שבאתם לכבד את אבא, אני בטוח שהוא מתרגש ואולי אפילו מזיל דמעה קטנה

אבקש לכבד את כולם בכוסית קטנה של ארק, עוד לא לשתות, רק מי שבאמת צמא...

במקום הספד – כמה חפצים קטנים להמשך המסע...שמיקמתי לך בארון:

1. אוגדן מפות טיולים של ארץ ישראל ק"מ 1:100,000 אפילו שבאף טיול לא השתמשת במפה, ותמיד שהיית משאיר אותי לבד אמרת לי אל תדאג נפגש בסוף.

2. כובע של מכון אבשלום – אם תהיה שמש חזקה, שים על הראש, לא שזה יעזור, תמיד אתה חוזר אדום כמו עגבנייה מהטיולים האלה..

3. חולצת T שירט להחלפה של "מיכל לראשות המועצה" בשבילך המירוץ אף פעם לא נגמר....

4. תמונות של הנכדים, איך אהבת אותם...ובכלל אוהב אדם היית.

5. חומר קריאה לשירותים – ספר השירים המלא של ביאליק

6. "סיגרע" קטנה, כמו שנתן זהבי אומר, רק ליתר בטחון אם תחליט לחזור לעשן....

צא לדרך, אתה מוכן

לחיים

נדב מיר

אבא גורי - ענת

אתה בעינים שלי, כמו שזוכרת אותך, איש חזק ויפה, עיניך הכחולות מביטות באהבה וסקרנות בעולם, אוהב אנשים ואהוב על כולם, מלא בטחון, תמיד יודע מה נכון, במי לבחור בבחירות, איך ליצור קשר וחיבור, נוסעת איתך ורואה איך אתה מכיר את כולם, ומי שלא הכרת, תכף תכיר ותתיידד, תמיד תמצא מילה טובה לומר.

אתה מלא חיים , אכפת לך מהכל, אוהב המון, את הקיבוץ, החברים, את אמא, את המשפחה - ילדים, נכדים ונינים, אתה אומר לי - את יודעת כמה אני אוהב, יש לי פינה חמה וגדולה במיוחד ...., לי היית אומר - ליובל, בני.

אהבת את החיים, לאכול, טיולים, חברה, תנועה, פעילות, תמיד עסוק ומתרוצץ, גם בערוב ימיך, המשכת להיות פעיל , כל יום הולך לבית אלעזרי ואחה"צ יושב עם אמא ומשפחה, הולך בכל מצב.

אהבת לקרוא, כל ספרי עם עובד בבית, עולמך מלא בתוכן, כתבת ברכות נפלאות שהקראת באירועים וברכת מכל הלב, זכינו ולמדנו ממך .

עבדת כל חייך , בית הקירור היה מעצמה, המפלגה היתה שליחות, גייסת את כולנו להיות במפעליך, בימי הבחירות, במקררי הפירות הקפואים בבית קירור, בנסיעות לשוק הסיטונאי, קטיף פירות בשדות הקיבוץ היה בילוי של קבע, טיולים רבים, חגגת כל יום הולדת בטיול ופיקניק עם החברים ממכון אבשלום.

בשנים האחרונות סבלת אירועי בריאות כבדים, המשכת באופטימיות מדהימה לחייך לעולם, מלא יצר חיים, אהבה לאנשים, תשוקה לקשר וטוב לב רב, היית רגשן ואהוב עד תום ימיך,

היית מודל עבורי, למדתי ממך המון , תודה לך,

תחסר לנו כל כך,

אוהבת ענת

סבא גורי - שלומי (נכד)

לא יצא לי להגיד לך שלום, אפילו שאני יודע שכבר תקופה ארוכה אנחנו נפרדים - זה מה שרציתי להגיד לך.

תמיד היה לי קל איתך, והרגשתי אהוב.

כל הזיכרונות שלי שלך הם זיכרונות של צחוק, של שמחה, של תנועה ומתיקות - טנדר, רוח ופירות.

למדתי ממך כל כך הרבה - על איך לאהוב, ואיך לא לקחת את הדברים יותר מדי ברצינות, וכל הזמן ללכת. ללכת אחרי העיקר ולא לחפש את המושלם.

איך לשתות, לאכול ולמצוץ את המיץ של החיים.

לא הסברת לי את הדברים האלה, פשוט עשית אותם. ואני רואה את השיעורים האלה במשפחה, בילדים שלך, בילדים שלהם, ושלהם, ובתוכי.

זה מה שאני הכי אתגעגע אליו, וזה מה ששב ומזכיר לי אותך.

תודה. שלומי.

הספד - אלה (נכדה)

"סבא'לה שלי רציתי שתדע, חלום שחלמתי הלילה במיטה"

אף פעם לא קראתי לך סבא, רק גורי.

מעולם לא יצא לי להתעכב על השאלה למה לא סבא? אמא תמיד אמרה שאתה רוצה להיות צעיר. לי זה לא ממש הפריע, יותר לאנשים סביבי, למה גורי? אבל הוא סבא שלך.

היום כאשר אני מסתכלת לאחור אני מבינה כי סבא זאת לא המילה שמתארת את האדם אלא המעשים שלך בתור סבא שלי. ויותר מזה כאשר אני אומרת גורי אני מתארת עולם ומלואו.

גורי, שתמיד דאג להראות במיטבו, עם החולצה המכופתרת ועם השיער הצבוע. גורי שלקח אותנו להרפתקאות, טיולים, מדורות ביערות. גורי שעשה איתנו כל כך הרבה שטויות.

פעמים רבות חשבתי ותיארתי לעצמי איך זה יראה בסוף, מה אני אגיד ומה אכתוב לך. למען האמת הייתי כבר מוכנה מראש, אבל עכשו כשזה אמיתי וקשה לעיכול, כל הזיכרונות שעולים לי קשורים לאוכל. כאלו אנחנו, אוהבים אוכל.

מארוחות שיש שהיו נגמרות בגלידה עם השלושה צבעים, ברור שבטעם סורבה, המנגו שהיינו זוללים על המרפסת, "עם צלחת, מפית ונייר " סבתא היתה צועקת. כמה אהבנו מנגו!!!

כאשר לקחתם אותי ללונדון סבתא ואתה עוד שנים רבות אחרי זה, זכרנו את הגלידה האמריקאית עם המקל מקופלת שאכלנו כל יום. מי בכלל זוכר את המוזאונים או את החבר הזקן שלכם, דני.

או כשהיינו נכנסים לכלבו בקיבוץ וקונים רק 2 דברים קבועים, שוקולד אוורירי וחטיף קוקוס ורוד. נוסעים לבית קרור לאכול שסבתא לא תדע.

והכי אני זוכרת את הביקורים בשוק. היינו מתחילים בפירות. היו קוראים לך מכל דוכן – גורי גורי. יחס של כבוד היו נותנים לך. היינו טועמים מכל הבא ליד, אגסים תפוחים, פירות הדר, גואיבות, את כל הפירות אנחנו אוהבים. משם לחנות הממתקים של סבא שלמה, אחרי הסיפור הקבוע, היינו קונים שקית נחשי גומי לזכרו וממשיכים לדוכן האחרון. לפלאפל. איך אתה אוהב פלאפל. היית לוקח מנה בשבילך ובשבילי חצי מנה פיתה וסלטים "אבל תשים לה את הכדורים בצד" ... היית אומר לו ואוכל לי את כל האוכל. באמת שאני יכולה עוד להמשיך והרשימה עוד ארוכה. הקצפת, המרמלדה וכמובן שהחמאה. חצי בייגלה חצי חבילת חמאה.

הפרידה ממך היתה הדרגתית. בשנים האחרונות משהו בך השתנה בכל פעם שהיינו נפגשים. יש משהו בתהליך ההזדקנות שמקל עלינו לקבל את עזיבתך מהעולם.

בתחילת הדמנציה היינו מסתובבים ביחד והיית שואל כל אחד בקיבוץ, של מי אתה, והיית צוחק. גם מזה היית עושה הצגה ומשחק.

אבל כשזה הגיע אלי לא ויתרתי לך. אותי זה לא הצחיק. הייתי נעלבת ומתעקשת איתך. כי אותי תמיד זכרת.

ככה גם היה בדיוק לפני שבוע. באנו שירה ואני לבקר אותך ואת סבתא. היית בחדר ולא רצינו להפריע לך. שיחקנו קצת עם סבתא מחבואים וצחקנו.

ואז מתוך החדר החשוך ממיטת חולייך קראת בכל עמום שירה שירה. זה סבא גורי שמביא את הירח- היא אמרה. נכנסנו לחדר והושטת לנו יד. שירה נתנה לך כיף ועוד עשית הצגה שזה כואב. שוב צחקנו.

ליטפתי לך את היד, נפרדנו וכמו תמיד אמרתי לך שאני אוהבת אותך ואמרת גם אני.

"וכשהתעוררתי נזכרתי בחלום. יצאתי לחפש את סבא בסלון ולא היה מלאך והלוואי שיהיה שלום."

אוהבת אותך, אלה.

הספד - רותי (בת של נתן ז"ל, אח של גורי)

בוקר שגרתי של שבת, ב' כסלו תשע"ט 11.11.2018 השמים מאירים בשמש חמימה והטלפון מצלצל. על הקו מיכל משתפת שגורי נפטר. הלב לרגע מחסיר פעימה ומיד מתעשת. הרי ידענו שזה יגיע. לא מופתעת ובכל זאת, תדהמה. עצב גדול מתפשט לו בנימי בגוף. חודרת ההבנה שזה סופי. גורי כבר לא איתנו.

גורי הדוד שלי, הגבר החתיך החייכן אוהב הבריות וקרוב לכל הילדים. גורי הרציני, המלומד, איש הספר . ידעתם שהיה מנוי על ספריית עם עובד?? ושרבנו על האנציקלופדיה העברית של סבא? הרפתן ,המורה מתיכון נצר, איש מפלגת העבודה, פעיל ציוני, שליח תנועה , מזכ"ל הנוער העובד, גורי, הסטודנט במכון אבשלום בו למד העשיר את ידיעותיו, תרם מידיעותיו , קשר קשרים חברתיים מהותיים ונתן מענה ליכולת לארגן מפגשים חברתיים. גורי שמאז ומתמיד היה פעיל מרכזי בחיי הקבוצה בוועדות השונות ובתפקיד המזכיר .

איש חברתי , איש של אנשים , תכונה בולטת השזורה לכל אורך חייו . כך גם במשפחה שלנו גורי תמיד היה איש הפשרות. ידע לנתב את דרכנו בנועם הליכות ולשמר את הקשרים המשפחתיים גם בימים שהזקנה והדמנציה כבר חלחלו לגופו, מצא תמיד את המילים בפנים מחייכות עם העיניים הכחולות, הבוהקות עבור כל מי שפגש בדרכו או שבא לבקרו.

איש יקר, אני חושבת שמותו הפתאומי של אבא, הייתה עבורך חוויה קשה. סבא שלמה כבר היה חולה והעוגן המשפחתי, נתן ,שהיווה מודל להישען עליו ולסמוך עליו, נעלם בחטף מחיינו. תקופת מה, חיפשת את דרכך האישית וניסית להבין מה מקומך בנתיבי המשפחה. עבור כולנו - טוב שידעת לזהות שמעתה, אתה ראש המשפחה.

ויש כל כך הרבה זיכרונות של ילדות ושל בגרות. השכבות בגנים רונן ואני חולקים יחד את החדר בגן וגורי בחיוך בבדיחות הדעת (היו לו שני מתחרים משה גולדפישר ועמוס שפירא ) מאפשר לעבור את הטראומה בשלום.

זיכרונות מארוחות ארבע של שבת בבית של סבא וסבתא כשאתה מחביא אותנו הנכדים בארון בין השמיכות הצבאיות או תולה אותנו על המנורות בסלון. משתובב איתנו בהנאה גדולה.

הנסיעות לאסף הרופא לבקר את יעל אחרי הפציעה, עליהן לא ויתרת כי ידעת שאנחנו זקוקים לך יותר מתמיד. נסיעות שהיו מלוות תמיד בעצירה בגלידת רוויה ברמלה.

טיולים של הקבוצה גורי מדריך ומעשיר מהידע שלו.

עבודה בבית הקירור כשגורי מנהל באווירה טובה והעבודה נעשית בצורה מיטבית. והאגודל החסרה שהפכה להיות הסמל האישי שלך אצל כל הילדים.

והזיכרון המשמעותי ביותר עבורי בקשר שלי איתך שנסב לא מעט שנים סביב הטיפול בסבא שלמה הוא, הבוקר בו חיכית לי בדרכי לעבודה, ואני מצטטת "סבא מת, בואי לראות".. כי הילד שבך לא אפשר לך להתמודד לבד.

כן גורי שלנו, שימרת תמיד את הילד הנצחי. כך היה כשסבתא פינקה ודאגה לך וכך היה כשכבר היינו אנחנו ילדים וכשבגרנו ונולדו הנכדים. התאמת עצמך לכל גיל עד לימים האחרונים שכבר נחלשת. אהבת והיית אהוב על כולנו.

ננצור את זיכרונך, נספר את סיפור חייך לדורות הבאים.

אוהבים אותך כולנו רותי והמשפחה.

גוריל'ה - תמי

כך נהגתי לקרוא לך, בכל פעם שנפגשנו.

היכרותנו, החלה בכיתה העליזה והנחמודת שלנו ב'מכון אבשלום', שנוסדה לפני 28 שנים.

כולנו היינו אז תלמידים טובים וקשובים מאד לדברי החוכמה של המורים.

כשאלה דיברו גיאולוגיה או ביולוגיה, אולי היה להם במה להעשיר אותך. אך כשדיברו ספרות והיסטוריה של ארץ ישראל, לא היה להם קל אתך, לאותם מרצים...

הידע העצום שלך, הזיכרון המופלא לאירועים שקרו בעבר, אהבתך לארץ הזו, ההבנה שלך בתחומי החקלאות השונים והדאגה האמתית שלך לשלומה של המדינה- כל אלה היו בנשמתך ויצאו מגרונך ומלבך בכל שיח כיתתי, מגובים בציטוט מסופר או סופרת , משורר ומשוררת שקראת מיצירותיהם וידעת להביא מובאות מכתביהם.

בחלוף מספר שנים של לימודים, הבחינו בהנהלה שיש בכיתתנו ילד מחונן, רציני ומשכמו ומעלה, והציעו לך להיות חונך של הכיתה שלנו.

הסכמת לקבל עליך את העול והאחריות וראית בהצעה זו מחמאה גדולה.

זה היה השלב בו הפכת להיות מתלמיד - לאבא הגדול של כולנו.

עשר שנים תמימות תחת שרביט החונכות שלך היו לכיתתנו עונג צרוף והייתה זו תקופת גיבוש שמחזיקה עד היום ולא מתירה את הכבלים המחברים בנינו:

שלל הסיורים , שפע הטיולים וסופי השבוע שארגנת עבורנו עם שולה, יגאל ואילנה היו לתפארת ולהנאה מתמשכת. הקמפוסים היו עמוסי משתתפים ובכל אלה הייתה ידך המכוונת ברוח טובה, בשיתופיות, רגישות ואכפתיות רבה.

מסיבות פורים אז - היו מהמצחיקות שנחגגו.

המסיבות בשילר היו מהטובות ומהשמחות שהיו לנו. אם זה מסיבות הריקודים במועדון ואם זה חגיגות עם פתיחת שולחן ברחבת בית האריזה.

באירועים אלה למעשה, פתחת לכבודנו את דלתות ביתך, וזכינו ממך ומשאר בני משפחתך להכנסת אורחים כל כך נדיבה וחמה. רעייתך שרה, ילדיכם הנהדרים ואפילו כמה מהנכדים התגייסו לאירוח וכך יכולנו להיות עדים ליחסיכם הקרובים, האוהבים והמתחשבים זה בזה.

גוריל'ה, היית יקר לכל אחד מאתנו באופן אישי ו'אבא' מחבק של כולנו ככיתה. נגעת בנו והשארת ממך בכל אחד מאתנו. דמות המחנך שבך והאדם שהיית יישארו בלבו של כל אחד מתלמידך.

היה שלום חבר יקר שלנו... אבא גדול...וחונך שהוא גם מחנך.

נוח בשלום על משכבך, מחובק ברגבי הארץ שאהבת כל כך.

אוהבים אותך וזוכרים...

תלמידי כיתתך במכון אבשלום.

תמי הפטל- ילדה מהכיתה.

יהי זכרו ברוך

הוסף

< חזרה לאתר הנצחה

08-9372824

mazkirut@shiller.co.il