דפי הנצחה

שנת עלייה: 1919

 

רות נולדה בקפריסין ללאה ואברהם כץ, על כן היתה לה גם נתינות בריטית.

ב- 1919 חזרה המשפחה לארץ, לנס-ציונה מלרנקה - קפריסין.

ב- 1933 נישאה רות לזליג גמר, בן למשפחה ענפה מראשוני נס ציונה.

ב- 1934 נולד מוטי. שלוש שנים אחריו, אברהמל`ה.

ב-מאורעות 1938 נהרג זליג גמר שהיה פעיל בהגנה בידי פורעים ערבים בנס ציונה בפרדס בו עבד. רות, אלמנה צעירה נותרה עם שני פעוטים וכעבור זמן, התקבלה לקבוצה.

שנים ארוכות עבדה רות במסירות ברפת אחרי כן במטבח ואחר כך בשילטקס. חייה, לא קלים היו בשנים בהן גידלה לבדה את ילדיה ומאוחר יותר כששני בניה עזבו את הקבוצה. במשך שנים ארוכות המשיכו שניהם את דרכם במערכות הבטחון, מוטי כטייס, ואברמל`ה במוסד, דבר שהכביד את בדידותה.

בשנים בהן היתה משפחת אברמל`ה ודינה איתן בשליחות בפריס, נסעה רות לבקר אותם.

 

ארוע דרמטי שבר את שיגרת חייה האפורים. במסגרת עבודתו במוסד בחו"ל נתפס אברמל`ה איתן ונכלא בליליהמר שבנורבגיה. (פרשת-ליליהמר).

רות נסעה לליליהמר בשנת 1974 לבקר את אברמל`ה בבית הכלא.

 

"ביום כניסתי כנער לעבודה ברפת, רות סיימה פרק עבודה של כ- 10 שנים ברפת.

הכרתיה מאז בואה לקבוצה עם שני ילדיה, מוטי, ואברמל`ה.

הכרותי האישית הקרובה יותר היתה ברפת. המחלבה היתה במבנה ששימש לאחר מכן כסנדלריה ועדיין עומד על תילו ומשמש מחסן.

למדתי לחלוב מקורט זיכל ומרות גמר. רות היתה חזקה ומתמידה. מכסת הפרות לחליבת יד עמדה על 11-12 פרות ורות בנקל סיימה חליבה של 13 וגם 14 חולבות.

בעבודתה בלט הסדר והניקיון. מי השטיפה הן של סככת החליבה והן של המחלבה הקטנה זרמו כנהר..... ניקיון הכדים המרצפות והקירות הבהיקו למרחקים.

רות, כפי שראיתיה בתקופה הנ"ל היתה מדור הנפילות החלוצות.

בחיי הקבוצה לא התעניינה יתר על המידה, אבל את עבודתה עשתה בתשומת לב ובהרבה יחס. יחס אישי לפרות ולבני הבקר ויחס אישי אלי כילד שצריך הרבה ללמוד ולהטמיע."

 

"התקופה של רות גמר במטבח היתה ארוכה למדי, אם אני לא טועה - כעשרים שנה. היא הגיעה למטבח מהרפת והתגעגעה לפרות כי "הן יותר נחמדות מבני האדם".

זאת היתה אצלה פחות או יותר סיסמה, אך לי זכור שהיא היתה חביבה למדי על הבריות וגם אל הבריות.

במטבח עבדה תמיד מאמצע הלילה - כלומר בערך שעה שלוש וחצי ארבע, כשהמטרה העיקרית היתה להכין את הסלים עם האוכל לבחורים לשטח.

היא עשתה זאת במסירות רבה, דאגה שיהיה להם "מכל טוב" לפי מושגי הימים ההם כלומר: קציצות, ביצים קשות, ירקות בשפע - בקיצור עם כל הלב + שתיה חמה וקרה.

הג`וב הכאילו משני שלה היה "שפשוף" כל מה שנמצא במטבח, כולל שולחנות הנירוסטה, התנורים, הריצפה, כך שכשהגיעו לעבודה הבחורות החל מ 5.30 היה הכל נקי ומבריק עד שממש היה חבל ללכלך.

ב10.00 סיימה את תפקידה, ב - 11.00 באה לאכול ארוחת צהרים לפני שכולם באים, כשעדיין שקט.

רות היתה צברית אמיתית אם כי נולדה בקפריסין.

חייה היו לא קלים ומשום מה חיה תמיד בהרגשה של החמצה ואי השלמה עם חייה בקיבוץ."

ברבות השנים, העבודה הפיסית הקשה במטבח "וכל היום על הרגליים," אילצו את רות לעבור לשילטקס (בשנות השמונים). כאז כן עתה, הקדימה ובשלוש וחצי בבוקר כבר ישבה ליד מכונות הגלגול.

רות האריכה ימים אך שנותיה האחרונות היו עליה למשא.

היתה חולה מאד ולבקשתה טופלה בביתה.

 

כ"ד בחשוון תשס"ב

 

 

שרה מיר,רות גמר
כורעים מימין: יאיר קרישפין, אלי טננבאום,יוסי בלומנשטוק, חיים טוביאס, יעקב שיבר, שמוליק ויינגרטן
יושבות מימין :פנינה הוכברג, דפנה ול, חיה פרשטנדיג, מירהלה,קרמיש, שרה בן אברהם.
כיתה ב' 1958

 

 

חמסה רקומה - רות גמר. תעסוקה מוגנת 2000