דפי הנצחה

שנת עלייה: 1964

נפל בקרב

 

יצחק נולד בפרס-אירן, והגיע ארצה ב- 1964. הוא התישב עם משפחתו ביבנה.

בהיותו צעיר התייתם מאמו, ועליו נפלה הדאגה לאחיו הצעירים.

לקבוצת שילר הגיע לאולפן יחד עם אחיו, ולאחר מכן החליט להשאר אצלנו עד התגייסותו לצבא.

כתלמיד באולפן, מספרת לאה רבד, מורתו, בלט יצחק בהתייחסותו הרצינית ללימודים, לעבודה ואף ל"בעיות עולם", סביבן ניסה לפתח שיחה עם חבריו.

 

בצבא שירת יצחק ביחידת המתנדבים המובחרת, ביחידת הצנחנים. הוא השתתף בחדירות ובפשיטות נועזות בעת שירותו הסדיר וגם כשהיה במילואים, ובין היתר השתתף בפשיטת כרמה. הוא השתתף בקרבות בכל חלקי הארץ, ובמלחמת ששת הימים היה בין כובשי סיני.

יצחק לא הרבה לספר לחברים בקיבוץ על שירותו הצבאי בסדיר ובמילואים, אך חבריו לשירות (שכינו אותו "חנה-סב") סיפרו כי הוא מילא את המשימות שהוטלו עליו על הצד הטוב ביותר, והכל תוך חיוך מלבב.

לאחר שחרורו מהצבא הקים משפחה והחליט לבנות ביתו אצלנו. הוא התחתן עם שוש שקולניק, ונולדה להם אורלי, שלדברי אריאנה, "היתה הדבר היחיד שבו העז להשוויץ".

 

"...אני שמח מאד ששלחת לי את התמונות של הילדה, כל אחד כאן מתפעל מיופייה. לפני שהגיעו התמונות סיפרתי להם עליה, אבל הם לא כל כך האמינו, אמרו שכל אבא אוהב לספר על הילדים שלו, אבל אחרי שראו את התמונות לא היה אחד שלא אמר עליה איזו מילה טובה. אני לא מפסיק להסתכל עליהן, זה ממש נותן לי עידוד. עשית טוב מאד ששלחת לי אותן. אם יש עוד תמונה יפה שלך יחד עם הילדה - שלחי לי בבקשה..."

 

יצחק עבד בענף הבננות שבקיבוץ ובלט בחריצותו, יסודיותו ומסירותו לענף. את עבודתו היה ממלא בנאמנות ובדייקנות, והיה נהנה מהישגיו.

הוא היה בחור צנוע, תמיד מאופק ואולי עצוב, עצור בתוכו וממעט בדבור. לעיתים רחוקות נראה צחוק על פניו. כפי הנראה נתנה ילדותו הקשה אותותיה בו. יצחק היה בחור מוכשר, טוב וחבר נאמן, תמיד היה מוכן לעזור בכל דבר.

תמיד רצה ללמוד ולהתקדם. גורי מיר מספר בחוברת לזכרו כי באחת משיחותיהן תוך כדי העבודה בבננות, התעניין יצחק באפשרות לצאת ללימודים:

"וכך סיפר לי [...] וכי עז רצונו ללמוד ולהרחיב השכלתו. תוך כדי שיחה שאלני אם הוא יוכל בעתיד ללמוד מטעם הקבוצה". "זה היה קצת מפתיע", כותב גורי, "כי הלא חדש הוא בתוכנו [...] כך הקשיתי, והוא, ללא גמגום ובלשון ברורה ענה לי- "תראה, החיים בקבוצה מוצאים בעיני, נדמה לי כי מקומי כאן ובעצם רציתי רק להבין האם יש אפשרות לקיים את שני הדברים יחד".

וגורי ממשיך - "ושוב יצא לנו להיפגש ביחידות. [...] ורמזתי כי זוכר אני את עניין הלימודים, וכאן הפתיעני יצחק באמרו: תראה, גורי, כ"כ הרבה חברים צעירים רוצים ללמוד, אז האם באמת עלי לחשוב על כך? האמן לי, אני לא הוגה בזאת יותר [...] העיקר, אני מרגיש טוב ונדמה לי כי מצאתי מקומי כאן."

 

יצחק אהב את קבוצת שילר - הוא מצא כאן מעגן שקט, מסגרת חיים רגועה לאחר שנות נדודים בנכר ושנות עלילה בצה"ל, וכאן, בקבוצה, רצה לטפח את ביתו ומשפחתו.

בעודו בראשית העשייה (בן 25) נפל בגיבורים בעת מילוי תפקידו על גבול תעלת סואץ.

הוא נפצע אנושות מפגיעה קרובה של פגז, ונפטר מפצעיו.

 

ה` באב תשכ"ט

 

קישורים אישיים:

 

 

שושנה ויצחק דרור נישאים